|
28/7/2004 12:57
|
דר' ליאת הולר הררי
|
מאת:
|
|
אורזית יקרה-לא הצלחתי לקרוא עד הסוף
|
כותרת:
|
אין לי מילים. מצטערת מאוד לקרוא את מסכת ההתעללויות. מאז שאני בעצמי אמא, קשה לי אפילו לקרוא סיפור כזה, והספיק לי לקרוא עד אמצע המכתב-מספיק ברור שקרו מחדלים ענקיים. אם לי קשה לקרוא, אני רק יכולה לתאר מה עובר עליכם. אני מקווה שהילדים שלכם נשארו שמחים ובריאים כמו שהכרתם אותם בעבר. מהתיאור שלך הבנתי שלא היתה התנהגות חריגה שעוררה חשד, אלא פשוט המטפלות לא יכלו לשתוק יותר.-נקודה קטנה לזכותן. איך הן לא אמרו כלום קודם, אני לא מבינה. אין להן ילדים? זוכרת את ההודעה הקודמת שלך, בה תארת שקשה לך. את צריכה הרבה כוח עכשיו. אני שמחה שאת מרגישה שהכעס מחזק אותך. בקשה לי אליך-מיצאו מישהו שיתמוך בכם. אם מדובר בגן ששיך לעיריה, ואולי גם אם לא-בקשו עזרה בשרות הפסיכולוגי החינוכי במקום מגוריכם, אולי תמצא שם דמות שתוכל לעזור.
ועוד משהו-למה בעצם לטשטש את הפרטים? הרי צריך להזהיר את כל העולם. לאחר הדיון שהיה כאן לגבי משפחתונים, גנים ופיקוח- האם מדובר בגן פרטי? ושוב עולה השאלה-איך בודקים, איך אפשר להיות רגועים?
עד כאן, ד"ר ליאת הולר הררי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|