|
29/7/2004 09:31
|
גם אני מזועזעת... מהתגובה
|
מאת:
|
|
סאלי-
|
כותרת:
|
לא התחשק לי להשתמש בשם החיבה שנתת לעצמך. אין לי הרבה חיבה אליך כרגע. נכון שכתבת בסוף שלא התכוונת.... אבל- זה לא מקהה ולו במעט את התוכן הקשה, הבוטה והלא אמפטי של התוכן. והתוכן... לא תמיד התנצלות אחרי דברים קשים מספיקה. לא תמיד מותר להתנהג כמו ילד קטן. להגיד דברים רעים, להרביץ ואח"כ להגיד אני מצטער או לעשות "חידלך" קטן והכל נשכח.
את בטוח שהיא אמא מסורה וכו' ובאותה נשימה- איך לא הרגישה? את מחלקת לה מחמאות ומיד- מכות רצח. אף אחד לא מינה אותך לתת ציונים למישהיא שאינך מכירה. לא לטובה ולא לרעה.
דבר כזה יכולה לכתוב רק מישהי שיושבת עם ביתה בבית. לא יוצאת לעבוד ולא ניזקקת לשירותי מטפלת/ מעון/ גן ובטוחה שלו היא היתה ניזקקת להם- היתה בוודאות יודעת ומרגישה מה קורה.
כמו שלא תמיד יודעים שהבעל רועה בשדות אחרים (ואולי גם אורי...? לכי תדעי... אבל את- את הרי יודעת) כל לא תמיד יודעים איך לדעת מה קורה במקומות אחרים.
מאחלת לך, ובעיקר לביתך - שלא תחוו דבר כזה לעולם. אלא אם כן, תחליטי, להיות איתה בבית עד גיל בגרות (אם אלטה סולטר תוציא ספר חדש ותמליץ על זה).
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|