אין אדם על פני האדמה (אפילו הגננת בעצמה) שרוצה יותר ממני לגלות שהכל היה מזימה שפלה ושקרים גמורים. אחרי הכל, מדובר בילדים שלי. ברור שהכנסתי את אור לגן, הרי האמנתי בכל ליבי שזה גן נהדר, אחרת למה ארז שם כבר שנתיים? לידיעתך, הורים דיברו מאחורי גבי וקראו לי הפראיירית האחרונה, זו שעדיין מתעקשת להאמין לגננת ולא מסכימה להודות בטעות שעשתה עם הגן הזה. לא הקשבתי, הסתכלתי על ארז ואור ו"ידעתי" שטוב להם. ארז ביקש ללכת לגן כל בקר (אם כי לקח לו חצי שנה להפסיק לבכות בכל בקר. אולי התייאש? אולי למד להתמודד איכשהו? אולי הזוועה החלה רק לאחרונה, כפי שהעידו המטפלות?) ואור חייכה את המטפלת שלה (אם כי נרתעה מהחיבוק של הגננת מדי בקר, ובכתה כשהמטפלת שלה נעדרה)- לא חשבתי שזה כזה ביג דיל. תמיד החשבתי את הגננת הזו כאדם טוב שהגישה שלו לתינוקות פחות מוצאת חן בעיני - אז מה? למיטב ידיעתי הייתה לתינוקיה מטפלת אחרת ולא הגננת, והגננת עצמה לא נתפסה בעיני כאדם רע, אלא מעט מחוספס, ולא ראיתי בזה סיבה להוציא את הילדים מהגן. סה"כ היא הייתה מאד אמינה בעיני, מחנכת מצויינת, ואדם מהוגן. עובדת הרווחה איתה התייעצתי הזכירה לי, שגם ילדים להורים מתעללים אוהבים את הוריהם ומנסים לרצות אותם, ולא מבינים שהם חיים בסטייה, ולא בנורמליות. אולי גם הילדים שלי חשבו שככה זה צריך להיות בגן? באים שני אנשי צוות, מהצוות אותו אני מכירה זה שנתיים, מספרות לי זוועות עולם, וזה אחרי שכבר פנינו לגננת בנושאים אחרים וביקשנו הבהרות וגם רמזנו שחומת האמון מתערערת, ולא נענינו- באות שתי אלה ומסמרות את השיער בסיפורים על הילדים... (ואם זיהיתי אותך נכונה מהפרטים שמסרת, הרי שמסרו פרטים גם על ילדתך שלך)- את חושבת שעניין אותי כל כך באותו רגע אם הן מעלילות עליה או לא? מה המניעים שלהן? למה רק עכשיו? כל מה שיכלתי לחשוב עליו הוא להוציא את הילדים, ולהכות על חטא של התעלמות יומיומית מתחושת בטן קשה שמקננת בי כבר חודשים- לילדים לא טוב בגן, זה לא המקום המחבק שאת חושבת שזה, אני לא באמת שקטה בכל בקר לעזוב אותם שם.
לא הייתה לי שום סיבה פרט לאותו כאב בטן מדי בקר, להאמין שהגננת או המטפלות (ואל תביני לא נכון- שלשתן אשמות בעיני באותה המידה) עושות משהו לא כשורה. אז לילד שלי היה קשה ללכת לשירותים, לכל ילד קשה להגמל, מכאן להסיק שסוגרים אותו בבית שימוש בכל פעם שהוא מפספס? מי יעלה על הדעת? את חברה שלה, חברה אישית וקרובה. אני לא מצפה ממך להתנתק מההיכרות שלכן ולבחון דברים אובייקטיבית. את מפרידה בין הגננת למטפלות, אבל לי לא הייתה מעולם סיבה לעשות כן, וכששמעתי מפיהן את הדברים, כאילו נאמרו ע"י הגננת עצמה, כי כולן מבחינתנו גוף אחד, הגוף שמשמש הורים לילדינו כשאנחנו לא שם. את, כמובן לא יכולה לצפות ממני להיות אובייקטיבית כשמוטל ספק על הטיפול בילדים שלי. אלה הילדים שלי, לא איזו כותרת בעיתון, לא איזה סיפור של מישהו אחר. כחברה- את מבטלת מראש כל אפשרות להאמין שייתכן שהדברים באמת קרו, (יש גם הורים ללא קשרי חברות שלא מאמינים עד היום, סיבותיהם עימם)- ולכן אין לך שום יכולת להבין איך מרגישים הורים, שהמטפלות של הילדים שלהם מספרות להם כאלה דברים.
בינתיים הצטברו עדויות של ילדים (יותר מאחד או שניים) שמספרים סיפורים דומים על מקרים שהמטפלות הזכירו, ואני לא מכירה ילד שימציא סיפור על מעגל נזיפות ומכות בראש, ושהסיפור יהלום להפליא סיפור זהה של ילד אחר, לאמא אחרת. כמה התלבטתי, כמה רציתי להאמין שהכל שקרים ועלילה, אפילו הסכמתי לקבל אותה בביתי ולהקשיב לה. הפכתי בדברים שוב ושוב, שאלתי את עצמי, את בעלי, התייעצתי, שוב ושוב, ואפיול לא הלכתי למשטרה בגלל שאחרי שהקשבתי לה הייתי כבר מבולבלת כל כך... עד ששמעתי עוד סיפור של ילדה אחרת, רביעית במספר. באותו יום נסעתי למשטרה. את התלבטת ? שאלת שאלות קשות? תהית אם אולי טעית. או שכמו רבים אחרים (וכמוני בהתחלה) מסרבת גם היום להאמין שיתכן ועשית טעות, יתכן ולא הקשבת לבנותייך, לרמזים דקים לאורך השנים, לאמירות סתומות פה ושם... אולי בכל זאת היה משהו? והספק לבדו- לא די בו כדי להעביר את הטיפול לרשויות?? לו אני הגננת, והכל שקרים, לא היה דבר שהייתי רוצה יותר מלדווח על הכל מכל כל, ולתת לרשויות לעשות את שלהן, ולנקות את שמי. אלא אם כן היה לי מה להסתיר. חותמת באותן מילים שפתחתי בהן- אין בעולם מי שרוצה יותר ממני לגלות שהכל היה שקרים. מדובר בתינוקת שלי, למען השם. הלוואי ולא היו דברים מעולם.
|
תוכן התגובה:
|