|
29/7/2004 10:44
|
אביב
|
מאת:
|
|
סאלוש, אני מפרטת את קצה הקרחון
|
כותרת:
|
מצד אחד החמצה שלי כאמא (יש לי שניים גדולים מלבד התינוק ילדה בת שש ורבע וילד בן שלוש ורבע ) ואני מרגישה שהפסדתי חלקים מהאמהות ו- כן בפרוש יכלתי להיות שם יותר בשבלם. אם את מכירה את סיפור הלידה של איריס גוב? היא מספרת שם על מכה שקיבלה מדניאל הבכורה יום אחד כשאמרה לה: "מה את מתעניינת מה קורה אצלי? את הרי לא שם כשאני צריכה אותך, אז הכל בסדר תודה רבה אני מסתדרת". וגרוע מזה על טליה שפשוט ויתרה עליה והיתה מסתכלת בה בעיניים מיואשות - זה מה שצבט לי בלב. זה אומר הכל וזה קורע.
והחמצה שלי כאשת מיקצוע - אני לא טיפוס של פשרות ובינוניות. ובדרך בה אני הולכת של פשרה לשם אגיע כמו כל הנשים שהלכו על פשרה. בתחום שלנו (ביוכימיה זוכרת?) כשגומרים דוקטורט פתאום רואים תופעה מוזרה גברים מנהלים מעבדות מובילים מחקרים חדשניים ונשים? לא פחות חכמות טובות ומשכילות (ואולי אף יותר) עובדות כטכנאיות או במיקרה הטוב כעמיתות מחקר של הגברים. כי בדרך היה צורך להשקיע השקעה שמשמעותה (כחמש שנות פוסט ) הקרבת המשפחה.
בהיי טק שוב, אני בתחום של ניסויים קלינים תחום ענק ומרתק החל מניסויי הפיתוח הראשוניים וכלה בפרוצדורות של הגשה ל FDA וזה כולל תכנון הניסויים שיטות סטטיסטיות מעקב על מרכזי מחקר בארץ ובחו"ל עמידה בתקנים וחוקים ועוד. אפשר להיות יעילים אך במצב הנוכחי למי שהולכת הביתה בזמן להוציא את הילד מהגן לא יתנו בחיים להוביל את התחום (ולא בצדק). ולכן אצלנו - מי שעושה את זה (והיא הבוסית שלי) חוזרת הביתה בשבע כל יום (וויתרה על היום הראשון בכיתה א של בנה ומסיבת סיום של בן אחר) ואני והיא יודעות שהיא יכלה גם לעבוד יעיל יותר וכן לראות את הילדים שלה (היא אמא לשלושה) אבל - הנורמה החברתית היא כזו שככה לא היתה מקבלת את התפקיד.
אז אפשר להתפשר - זה מה שנשים עושות לי קשה עם זה. אני אומרת אם כבר עדיף לי משהו אחד כמו שצריך.
ויחד עם זה לא יודעת אם אני הטיפוס שמסוגל לשבת בבית ולא יהפוך עצבני ובסיכומו של עניין ילדיו יסבלו. אבל גם ככה הם ניפגעים ואני אומרת את זה ללא כחל ושרק.
"זמן איכות" "טוב לאמא טוב לילד" כל הסיסמאות האלו... לא הצלחתי לראות אותם ממש במציאות. חיים בבינוניות ולא לכולם היא מתאימה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|