לגבי הצורך להפריד בין טעויות חינניות בהגיית מילים (במקרה שלנו, עמליה "מלקלקת" גלידה, ומסכלת אותיות במילים רבות), ובין טעויות שסתם מריחות מחוסר ידיעה ונשמעות רע.
אני לא בטוחה שיש איזה ספר כללים לפיו טעות אחת היא עם אופי ולכן נשמרת כחלק מהמילון המשפחתי הפנימי, וטעות אחרת שהיא סתם מכוערת ומזהמת את השפה (שוב במקרה של עמליה, שבמקום "קנית לי" או "קניתי" היא אומרת "קנת", במקום בחיריק בפתח, שזה ממש מעצבן לי את האוזן, או "יושנת" במקום "ישנה" וכן הלאה). אז את אלו אני מתקנת, בלי סרגל על האצבעות או משהו, פשוט אומרת "אומרים קניתי". לפעמים היא מיד מתקנת, לפעמים מתעקשת. בסדר. עד הפעם הבאה. בסוף זה ישתרש.
לפני כמה חודשים היא אפילו הפגינה תובנת עברית ראשונה, כשביקשתי ממנה לא לשחק עם איזה צעצוע בלתי נסבל ש"משמיע קולות מעצבנים". "קולות מעצבנות", היא תיקנה אותי, "כי זה בת". ככה מצאתי את עצמי מנסה להסביר לה מה זה יוצאי דופן. היה מה זה כיף.
|
תוכן התגובה:
|