אצל ילדים גדולים שכבר עברו את שלב רכישת השפה, אני חושבת שתיקון יכול להיות אפקטיבי או לא. זה תלוי באופי הילד, במערכת יחסים עם המתקן, בדרך שבה מתקנים, במניע "לטעות." אחרי שילד רכש שפה, הוא לפעמים "טועה" מתוך בחירה. תיאור העבר בלשון הווה הוא שיבוש דקדודי בשבילך, סגנון דיבור בשבילו. הוא וחבריו נהנים לדבר בסגנון דומה, שונה מהדרך שבה מדברים מבוגרים. הם גם אוהבים סלנג חדש שלנו נשמע לפעמים אידיוטי. כן, השפה מתרחקת מהמקור. מחריד? זה כבר ענין של העדפה אישית. אם משתמשים בשפה, היא משתנה ומתפתחת ובהכרח מתרחקת המקור. זה בלתי נמנע.
אני לא מתקנת שיבושים שהם בקטגוריה של סגנון. אני חושבת שהבחירות הסגנוניות של הבת שלי הם לא עניני. אני כן מתקנת טעויות רגילות כמו "לאחד השני." אני יודעת שהיא מתכוונת "אחד לשני" ורוצה להגיד את זה נכון. אני בהחלט לא חושבת שכל תיקון מסרס.
|
תוכן התגובה:
|