ועכשיו שגם חזרתי וקראתי, אני יכולה להתייחס יותר. גילי, תודה על המחמאה בשם אמא שלי. אני באמת חושבת שהיא יוצאת דופן. היא לימדה המון שנים בבית ספר חילוני בירושלים (לא אהבה את המסגרת הדתית... :-) והיום אחרי שלושים ומשהו שנות הוראה היא מדריכה ביד ושם, עולה ופורחת, עושה חיל. אגב, לכיתות א-ב היא הגיעה לקראת סוף הקריירה שלה בהוראה, כשלמעשה הוכשרה להוראת לשון לכתות הגבוהות.
אני מאד מסכימה איתך (?) גם (?) בענין הסלנג - אני חושבת שילדינו, כן כן, אם הם שומעים את הדיבור הנכון בבית, ידעו לפי הצורך להפריד בין שפה תקינה לבין סלנג. כמו בענין הזמנים ששרי ציינה - כשהגעתי לקנדה בכתה ח', האנגלית שלי היתה רחוקה מלהיות מושלמת אבל הדקדוק דווקא כן היה. הייתי תלמידה טובה. ושיגע אותי לשמוע את הילדים מטים זמנים בצורה לא נכונה. ולא הבנתי! הרי הם יודעים לדבר אנגלית, לא? אז לא. אלו היו סתם שיבושים של פינוק (שבאנגלית הם מאד מובנים). היה פיתוי גדול להצטרף אליהם - כמו שכתבת, לחץ חברתי - אבל לא יכולתי.
ולסיכום, אמא שלי באמת מורה ללשון אבל אני לא זוכרת יותר מדי פעמים שהיא תיקנה אותנו, ושלושתנו מדברים עברית לא רע. אפילו די טוב אני חושבת.
הי, אני מתגעגעת! נועה
|
תוכן התגובה:
|