|
18/12/2007 09:37
|
אורחת פורחת כבר לא בתפוצות
|
מאת:
|
|
"דלפונה" - היינו שם
|
כותרת:
|
לאחרונה חזרנו מלימודים בחו"ל. מטבע הדברים, היינו סטודנטים דלפונים במושגים מקומיים למקום בו גרנו בארה"ב (ממש לא במושגים ישראלים, אבל זה ענין לדיון אחר). ה"מילייה" החברתי שלנו היה אנשים בגילנו עם ילדים בגיל הבן שלנו, שכבר מזמן שכחו את ימי האוניברסיטה העליזים. גרנו בדירה, שומו שמיים, בעוד כל (ממש כל, אני חושבת ששנים הם עוד יזכרו את המשפחה שגרה בדירה) ילדי הגן/ ביה"ס של היורש גרו בבתים פרטיים, רובם עם בריכות פרטיות, ופעמים רבות גם חדר משחקים ייעודי מצויד בכל טוב, בעוד אצלנו היו משחקים שהגיעו במזוודה - כלומר לא גדולים במיוחד - ושכנו בחדר השינה של היורש. אז אני חושבת שאני מבינה על מה את מדברת. אני חייבת להגיד שאין לי תשובה אופטימית בשבילך. יש פתרונות, כמו שהציעו לך כאן (אני לא בטוחה אם הזכירו את האופציה לארח בפרק ביום יפה, למשל בשבת, אז אפשר לארח כמה חברים וממש לעשות מסיבה בפרק לא המוני, זה כיף לילדים ושעות חופש קדושות להורים שלהם). אבל בבסיס - הכל בראש שלך. אנחנו ידענו היטב למה אנחנו חיים כך, ולא היתה לנו בעיה להסביר את זה ליורש או לאנשים שתהו (בנימוס ובעדינות). אנחנו גם ידענו שמדובר במצב זמני (ארוך, אבל זמני), וגם זה עזר לנו וגם לאחרים ל"התמודד" עם השונות. מצד שני, אנחנו שלחנו את היורש לבי"ס פרטי לא זול בכלל, בדיוק מהסיבה הזו - כי שם הכירו אותנו וקיבלו אותנו על השונות שלנו (בי"ס יהודי). אני חששתי שבבי"ס ציבורי טוב (מהסוג הממוקם בשכונה יוקרתית יחסית) השונות שלנו תפגע ביורש (גרים בדירה? ועוד מדברים שפה זרה בבית? אלוהים ישמור), ושמחתי שיכולנו למצוא את החברה שבה התקבלנו למרות השונות (ושילמנו על זה לא מעט כסף). היום אנחנו חיים פחות או יותר "כמו כולם", ודווקא עכשיו, כשהוא גדול יותר (8) חשוב לו עוד יותר להיות "כמו כולם". אני בטוחה שאתם שלמים עם מה שאתם עושים ועם דרך החיים שלכם, אני לא בטוחה שזה הוגן להעמיד את הילדים שלכם בסיטואציה הזו. אולי "קל" לי להגיד את זה, אבל אולי תשקלו לעבור למקום אחר, בו תהיו פחות חריגים? זה לא חייב להיות "שכונת עוני", יש גם יישובים קטנים בהם מקובל להיות "שונה" או שהמצב הכלכלי פחות בוטה ומופגן. מצד שני, אולי זה רק אני עם המטען שאני סוחבת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|