כיום נעם שלי בת 4 חודשים (האמת מחר), אבל אני חייבת להגיד שהחודשיים הראשונים בחייה היו החודשיים הקשים ביותר בחיי, גם אם לא מסתבכים עם הבושה בזה שזה ככה. זוכרת היטב את התחושה של להכנס ליום חדש ורק לרצות שהוא יגמר (לעבור אותו). והתחושה שאני בתוך ואקום שחור בזמן ובמרחב וכל קשר בינו לבין המציאות מקרי. וגם אני שמעתי מבעלי (ואני לא יודעת האם הוא התכוון לזה כך או לא) שהוא במקומי היה נהנה. יכולה רק לנחם בכך שזה עובר בחודשיים התחלתי להרגיש הקלה מסויימת בשלושה חודשים + אוטו בהשאלה מאחותי נולדתי מחדש. תנסי לצאת , אפילו שזה נראה בלתי אפשרי , זה יפתיע אותך כמה לעבור יום בפארק עם העגלה במוזיאון או אצל החברה/מכרה התורנית הרבה יותר קל מאשר לבד בבית. תתעודדי , באמת שזה יעבור
|
תוכן התגובה:
|