ישנם ימים שבהם הכל מתנפח, ופתרונות טכניים קלים יכולים לגמד את השחור חזרה. ממה שעולה מדברייך, יש איזו ריקנות, עברת מהפך באורח החיים שלך, והוא אולי יותר מידי קיצוני. את צריכה פשוט שיקחו אותו ממך קצת. ותני לזה לגיטימציה. גם אני לא מהאמהות של המנשאים-ילד-עלי-24-שעות-ביממה. אבל אני לא לבד. כשנמאס לי אני נותנת לאחים שלו להחזיק אותו, ולפעמים אני משאירה אותו בבית ויורדת לעיר לשעה שעתיים, וזה מאוד מקל. לפעמים גם בלי סיבה אני אומרת: קחו אותו ממני, שחררו אותי ממנו לכמה זמן, גם אם אין לי הסבר, ואין לי משהו ממש מסויים לעשות. לפעמים נמאס לי שאני חיה סביבו כל הזמן. הרגשות שתיארת בבוקר כשהבעל יוצא מאוד מאוד מוכרים לי. אל תצפי מעצמך להיות איזו אמא אידאלית שנורא מאושרת כל היום עם הבונבון שלה, אין אמא אידאלית, ואין מתכון אחד לכולן. ואולי מתאים לך לצאת לעבוד או ללמוד? מותר גם לקחת מטפלת פעמים בשבוע לאיזה שעה שעתיים ולעשות משהו, גם אם זה לא עבודה. אפילו בייביסיטר צעירה שתטייל איתו אחר הצהריים המוקדמות בשביל שתראי איזה טלנובלה או תעשי משהו שעושה לך כייף. המון שנים מאושרות, נשיקות ולבבות!
|
תוכן התגובה:
|