|
2/7/2005 23:19
|
סיס
|
מאת:
|
|
ליאתיתי יקרה יקרה
|
כותרת:
|
הנה חיבוק {} ועוד אחד {} (ולא אכפת לי להרטב, אם זה עדיין גורם לך להרתע מחיבוקים).
את יודעת, ובכל זאת אכתוב לך- הקושי שלך אמיתי. אין יותר אמיתי מזה. הפרופורציות לא הלכו לך לאיבוד בכלל- ילד שני זה קששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששה. נורא נורא קשה. טוב, לא לכולן. לרובנו.
מה אפשר לעשות? בעיקר לבקש עזרה ממישהי שמוכנה בכל ליבה ונפשה (ושיש לה אפשרות פיזית, נפשית וזמנית) לתמוך בך. להקל מעלייך את המשא לתקופת מה. אצלי עיקר הבעיה היתה ההתמודדות עם מילוי צרכים של שניים בו זמנית. שיהיה מי שינגב לשי בזמן שאורי יונקת. מישהו שיקח את אורי לטיול בזמן שאת מספרת לשי סיפור. נסי לפרוט את הקושי למעשים ממש. מצעים נקיים, זה הענין? יאללה, צאי מהבית ליום שלם ותני למישהי, גם בתשלום, לצחצח מהמסד לטפחות. שיהיה לך נעים בעיניים כשאת חוזרת. שיחה שקטה עם טל? צאו מהבית. אורי תסתדר שעה אחת ללא פטמותייך הדולפות ((-:). באמת. וכנ"ל שנת צהריים. גם אם זה רק פעם בשבוע או שבועיים. הידיעה שיש למה לצפות עושה את ההבדל.
לגיטימי, כל כך לגיטימי.
שולחת לך המון אהבה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|