קצת משונה לעוץ לך עיצות, אבל מקווה לעזור לך בקצת קצת. נראה לי שמה שהכי קשה לך זה שאת לא עומדת בציפיות של עצמך (וגם של הסביבה). חשבת שהפעם זה יהיה קצת שונה, הרבה יותר קל, זורם , ואורי הקטנה הזו, בדרכה שלה, מלמדת אותך עוד שיעור חשוב בחיים. כן, גם לליאתיתי, על כל תעצומות הנפש שלה, מותר שיהיה לה קשה. דווקא בגלל הרגישות האינסופית שלך הזו, זה מתכנס בסוף למצב שכזה. אז פשוט קבלי את הקושי. וקטרי כמה שבא, וכמה שצריך, גם אם יקח עוד קצת זמן, כי בסוף זה יהיה יותר קל, ואת יודעת את זה. ילד נוסף זו משוואה משפחתית חדשה בהחלט. ממש לא דומה למה שהיה קודם. גם הזוגיות עומדת במבחן חדש. ואורי, באמת ילדה שדורשת ממך טיפול מושקע יותר. אני משווה את הפוסט שלך לשני שלי. אצלי הראשון היה נורא קשה ופחדתי מאד מהשני, אבל היום אני יודעת שהוא היה ממש קל בזכות המון עזרה שקיבלתי בהתחלה, בזכות זה שהתינוקת יצאה כזו נוחה, היתה יונקת קצרות בהפרשים גדולים, קיבלה בקבוק עם חלב שאוב בתקופה הראשונה (מה שאפשר לי לצאת ולהקדיש זמן איכות לגדולה), ישנה לילה שלם די מהר וכל הטיפול בה היה הרבה יותר קל. אין לי ספק שאם היה יוצא אחרת, היה לי הרבה יותר קשה. דווקא הקשיים התחילו אח"כ, אבל אחרי חצי שנה קל יותר לראות את כל העניין בפרופורציות. וחוץ מזה זה בא בגלים והולך ונעשה יותר קל אחרי שנה בערך.... אז קחי נשימה עמוקה, תנסי לעשות לעצמך רייקי פה ושם, אל תלחמי ברגשות שלך. מבטיחה לך שעוד תקבלי את עצמך בגדול ולפני כן בקטנות... זו רק שאלה של זמן. הרי עם כל המתנות הנפלאות שקיבלת (ואנחנו כאן להזכיר לך את זה) את לא יכולה ליפול עמוק מדי, לא כן? (: ולגבי "הורות מודעת" - גם אני רכשתי... מבטיחה לך תקציר כשאגיע לקרוא אותו....
|
תוכן התגובה:
|