מחבקת אותך מאוד, ויודעת כמו שכולן כאן יודעות, שאת הכי שפויה בעולם. וקשה לך כי קשה מאוד, עד כדי בלתי אפשרי. אני התגרדתי על התקופה הזו קשות וארוכות... וכן, צומחים גם מזה, ואני כמו זהר מברכת על הגדילה המעצימה הזו מתוככי הדיכאון. אבל יחד עם זאת, בעיני, המציאות של חיינו היא זו שעקומה. וזה רק בפרסומות או בפנטזיות שלנו שאשה היא כל יכול. את אחת ולא ניתנת לשכפול על אף הרצון העז לעיתים להיות ממש בכמה מקומות ביחד. זה מורט פיסות מהנשמה...ואי אפשר... בעיני הכי שפוי (ואני בטח לא מחדשת כאן) זה להיות בסביבה נשית, לתמוך ולהתמך, לג'נגל את האנרגיה הזו בין כמה נשים, וכמה נשים כן יכולות להיות בכמה מקומות ביחד...זה הסוד שלנו... לא בהכרח שפתאום תהיה לך קומונה כזו, אבל לפעמים, עצם שינוי התפיסה, יכול לעשות קל יותר לנשמה, ואז במקום "אני מאוכזבת מעצמי" יבוא "בוא נראה מה הכי חשוב עכשיו, כי את הכככללל אני בטח לא יכולה לעשות (הרי צריך כמה נשים לכך)" ואז (כמו שכתבו לך) כשהרף מונמך, או הרבה יותר נכון- מגיע לגובה הטבעי שלו, את יכולה לחגוג את ההצלחות הקטנות שבהשרדות הבלתי נתפסת הזו- הצלחתי להניק 2 דקות בשקט, היתי בשירותים בלי שאוזעק החוצה, שטפתי כלים עם 5 הפסקות בלבד, התקלחתי-רק אני, היו לי 5 דקות של חסד עם שי, ישנתי שלוש שעות רצופות... זה מוטרף בעיני לחשוב שאחרי שלושה חודשי "חופשת לידה" אשה אמורה לחזור לאיזשהו מסלול...
אשה אחרי לידה צריכה שיבשלו עבורה וינקו את ביתה, כדי שהיא תוכל לטפל בתינוק, עד שתשוב לאיתנה. וזו לא המצאה שלי. כך נהוג והיה נהוג במקומות רבים בעולם. כמה אנחנו רחוקים מזה, ככה אנחנו רחוקים מהשפיות הפשוטה שאנו זכאיות לה באופן טבעי.
בכלל, כל הפוסט הזה, הוא לא טבעי, הוא תוצר של חוסר האיזון שיצרנו. הדבר היחיד שהוא ממשי בפוסט הזה זה חיבור לאינטואיציה ולידיעה העמוקה מה טוב לנו. בגלל זה כל כך קשה.
אני זוכרת שעם הזמן שחלף, שמתי לב שאם אני מתבוננת במצבי בעין של החברה (שהיא למעשה גברית), היתי יוצאת על הפנים, ובדיוק באותו זמן, אם היתי מתבוננת על עצמי בעין נשית, היו שם הרבה דברים טובים. יש בזה משהו שעלול לבלבל, אם את מתבוננת על עצמך בעין הלא נכונה. וכשאת תרגישי טוב יותר עם מי שאת ומה שיש לך לתת לעולם (ולא משנה מה מקורות ההזנה שלך) גם לסביבה שלך יהיה קל יותר לקבל, ובמקום לצפות ציפיות שאינן מותאמות, יוכלו ללמוד דרכך שפה חדשה.
נשיקות וחיבוקים, וסדינים רכים ונעימים, ואינסוף זמן להתערסל בהם, מירב.
|
תוכן התגובה:
|