רגשות אשם הם כנראה המחלה של אמא בעולם המודרני, אבל מה לעשות, אנחנו חיים בעולם מודרני, ולא נראה לי שהתרחקות או התנתקות מהחיים המודרניים ירפאו באיזושהי דרך את רגשות האשם. בקיצור אימהות- אנחנו בקאץ' לא נורמלי, ועצם העובדה שנתונות בידינו הבחירות שפירטו כאן לפני (להניק או לא, לעבוד או לא) מעורר את רגשות האשם, אולי לא בחרתי נכון?... ושוב, כמו בדיונים קודמים מנקרת לי שאלת השאלות: ומה עם האבות? וסליחה שאני ניג'סית בקטע הזה. התרופה שלי לרגשות האשם (הרבים והבועטים) היא להביט בנגה, היא ילדה כזאת שמחה ונחמדה וחייכנית, לא נראה שאנחנו עושים לה משהו רע. ואני יודעת שזו לא רק נגה, תביטו בילדים שלכם ותראו: הם אסירי תודה, הם נהנים מהחיים, אתם עושים להם טוב, הם צוחקים ומתפתחים. הם גם בוכים ומתוסכלים לפעמים, אבל לכל אמא (ואבא) באיזה סגנון חיים שבחרו יש את התשובות והפתרונות עבורם.
|
תוכן התגובה:
|