אני חושבת שאני יכולה לומר בזהירות שאני מהעדה שלך, אלה הנטולות רגשות (אשם).
באמת - אפילו חמותי אמרה לי את זה (בהערכה, בחיי! התחתנתי טוב (-: )
אני חושבת שאני מבינה מאיפה באים רגשות אשם - זה בא מאותו מקום של - אחרי שמחליטים, עושים, וחושבים "רגע, מה היה אם הייתי מחליט אחרת? אולי היה טוב יותר, ואני טעיתי, ווי ווי ווי איזו שטות....". יש סיפור נחמד של אתגר קרת בענין.
להבדיל - אני מעדיפה "OK, טעיתי, אני לא אחזור על זה. זה היה נכון אז (כמה טיפשי היה לחשוב ככה...), אבל עכשיו אני רואה דברים אחרת".
והלואי שאני (ואת) אצליח לחיות ככה תמיד.
|
תוכן התגובה:
|