התרופה הנפלאה לרגשות האשם שלי (רגשות אשם בנליים לגמרי, ממש כמו שפולינה תארה) היא לראות את הילדה הנפלאה שלי, פלא מהלך בן עשרה חודשים שעושה את צעדיו הראשונים, ובכל שעה שאין כאב שיניים יש אושר נהדר. אני כל כך גאה לגדל ילדה מאושרת, שאין לה מי יודע מה צעצועים התפתחותיים ואני עוד עומדת לחזור לעבודה כשתתחיל שנת הלימודים, ועוד בטן גדלה והולכת שלא מותירה לי מי יודע מה סבלנות - אבל אני רואה ומרגישה שהילדה שלי שמחה ומאושרת, טוב לה מאוד איתנו וכל שאיפתי היא שרק אמשיך לספק לה את כל מה שהיא צריכה כדי לגדול מאושרת ואוהבת כמו שהיא היום. אני חושבת שזה היה חלק גדול מהקושי העצום שלי אחרי הלידה, תקופה שבה חוויתי משהו קרוב לדיכאון, כי אז לא קיבלתי כזה פידבק, ולא קמתי בבוקר אל החיוך שלה, ולא הלכתי לישון עם הידיעה שטוב לה איתי ושהיא מאושרת. שבוע אוהב ורגוע לכולנו.
|
תוכן התגובה:
|