קראתי את דברייך עוד אתמול בשעת לילה מאוחרת. הרגשתי כאילו מישהו נתן לי אגרוף בבטן (וסליחה על הדימוי בכזה דיון טעון) חשבתי לעצמי – איך היא יודעת? איך היא מעיזה? הדברים ששמרתי עמוק בבטן, שלא אמרתי לאף אחד והנה את אומרת אותם בקול רם, בלי להתבייש ובלי להסתתר. ועכשיו רותי יקרה, שערי בנפשך מה קורה עם בוא הילד השלישי?! השדים הגדולים באמת יוצאים והולמים בעוצמה שלא הכרנו. יכולה להמשיך עוד ועוד, אבל אפס נראה לי לא מתאים. מצטרפת לתודה של יסמין, תודה לך רותי יקרה, שאפשרת לי ולו לרגע להרגיש לא לבד. אסנת
|
תוכן התגובה:
|