|
19/1/2003 23:04
|
שרי
|
מאת:
|
|
אמא מודאגת ומועדדת - פרופורציות !!!!
|
כותרת:
|
ראשית אני רוצה להביעאת הערכתי לאומץ שלך להחשף ולהתבטא באופן בו התבטאת - זה לא קל להודות בדברים הללו.
בתור מי שסוחבת על עצמה גם כל מיני טראומות ילדות של מריבות אלימות בין ההורים ועוד שאר ירקות, היה לי חשוב מאוד כשנולדה בתי הבכורה לא לתת לה להרגיש את הכאב הזה. ועד היום בכל המריבות שלנו, מה שהרבה פעמים עוצר אותי מלהתפרק, מלצעוק ולהשתולל זה הענין הזה. אני לא יכולה לשאת את המחשבה שאחת מבנותי תרגיש ולו אפס קצהו של הכאב ההוא..ואני מסיכמה עם כל מה שנאמר פה לגבי טיפול עבורך וכו'... אבל !!!!!!! נראה לי שהיחס לטראומה של בתך קצת יצא מפרופורציות - וכל כך למה? מדובר במקרה אחד, מקרה שבעקבותיו את מיד נסית לתקן ולרפא, לא מדובר כאן על סדרה מתמשכת, לא מדובר כאן על חיי טרור, מדובר על פעם אחת שאמא איבדה שליטה... זה קורה...זה לא מצב רצוי.. אבל הוא קרה. עכשיו מה אנחנו עושים עם זה? האם אנחנו מנציחים את "מסכנות " הילדה? האם ממשיכים כל הזמן לחשוש מתגובתה, וממצבה ? האם מזכירים לה שוב ושוב שיש לה סיבה לכעוס על אמא? אולי את קוראת קצת יותר מדי מתחושותיך את בתוך תגובותיה? נראה לי שאין צורך בטיפול לילדה, נראה לי שהילדה צריכה להבין שלא קרה כאן משהו איום ונורא...לא היית מייחסת למקרה הזה פגיעה בסיסת באמון הילדה כלפיך.. ואולי בעצם החרדה מהתגובה שלה יווצר מצב הפוך? היא תשתמש ב"קורבנות" שלה כאיזה מכשיר רווחי? ( באופן לא מודע כמובן..)
אני היית מחבקת אותה חזק ומבטיחה לה שאמא אוהבת אותה, הולכת להשיג לעצמי טיפול שיעזור לי ופשוט דואגת שהמקרה לא יישנה...
ובאופן כללי לגבי מריבות ליד ילדים - זה נכון שלא צריך להשתולל לידם, לצווח לקלל ולעשות חשבונות,אבל חשוב מאוד בעיני שילדים יראו שההורים מתווכחים - זה לא יוסתר כאיזה משהו נוראי.. אלא כחלק מהחיים - אבא ואמא לא תמיד מסכימים לגבי דברים וזה לא אומר שהם אוהבים פחות אחד את השני או אותך..
אמא יקרה - אני מקווה שהדברים יתחילו להסתדר, שתמצאי בתוכך את כוחות הנפש לעשות את התיקון הנחוץ לרפא את הפצעים, שלך של ילדתך ושל בן זוגך, שולחת לכם הרבה אור ואהבה ועידוד... יש לכם אהבה והיא תנצח....
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
