|
18/1/2003 13:30
|
נועה ברקת
|
מאת:
|
|
בינתיים אנחנו
|
כותרת:
|
את כל כך מודעת לגורמים ולסיבות שמניעים אותך, שנראה שסידרת לעצמך די טוב כבר את כל התמונה ואולי כבר הייתי בטיפול פסיכולוגי אחד או שניים. זה די מייאש להבין שעצם המודעות לא תמיד יכולה לפתור את העניין, אבל העניין עצמו מבקש להפתר ולכן לא יעזרו לך ההבנות האינטלקטואליות. מה אני מציעה לך? קודם כל לברך שהאירוע התרחש. שהדחף שלך לרפא את הפצע הוא כל כך עז שהוא יצר וייצור בעתיד מצבים שידרשו שתטפלי בהם. זו גם דרך שבה את כיולה להבין יותר טוב מה עברו הורייך ולהתחבר אליהם ואולי גם לסלוח להם. היה טוב אם היית מוצאת מישהו שאפשר פשוט לדבר איתו על מה שאת עוברת ושיציע לך תמיכה רגשית. עד שתמצאי את ה"פסיכולוג" הקוסם שיטה את מטהו וישנה אותך, את יכולה לשתף אותנו, וירטואליות ולא ממש מאיימות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|