ברור שקשה לך. הכל כל כך טרי וכל כך כואב. אין טעם בכל המחשבות על מה היה אילו, ומה היה אם. כל זה עבר עכשיו ואין לך יכולת לשנות שום דבר. את לא יודעת למה זה קרה ואולי זה בכלל לא קשור למי השפיר (לפי הסימפטומים שתיארת לנו אז לא.)אין טעם בהלקאה העצמית הזו היא רק גוררת אותך למטה. יש מקום לעצב שלך, יש מקום לכאב ולבכי. תבכי ילדה תבכי..זה כואב כל כך. זה עצוב כל כך. היה לך תינוק ואיננו. אני חושבת שבכדי לצאת מהעצב צריך להכנס קודם כל לתוכו, לתת לו לעטוף אותך, לא להסס, לא לפחד ממנו, לא להיות גיבורה מתוך כל מיני שיקולים זרים. היי עצובה עכשיו, בכי, שחררי,אבל אל תאשימי את עצמך, ואל תחשבי מה היה אילו. מה שקרה קרה, ואחרי שתתאבלי על זה תוכלי גם לחשוב על העתיד, על מה שיהיה. אני מזכירה לך שוב - יש לך את מי לחבק בבית וזה גדול מאוד. את יודעת שאת מסוגלת לשאת הריון עד תומו, את יודעת שאת מסוגלת ללדת, את יכולה לעשות את זה שוב. ואת תעשי את זה. ובינתיים עשי רק מה שעושה לך טוב - אם סיפורי הלידה עושים לך טוב קראי הרבה מהם.כן - הם פתח לתקווה, דמייני לעצמך איך בעוד שנה את מספרת לנו את הסיפור שלך..
יהיה טוב יקירה, חזקי ואמצי..
|
תוכן התגובה:
|