לליבך, ושומעת מתוך הכתיבה שלך את הכאב הגול מאוד מאוד שאת חווה, אין לי דברים חכמים להגיד מאחר ואני פחות או יותר במצבך, רק שתהיי איך שאת צריכה, עצובה כועסת אבלה כואבת שמחה בשמחת אחרים (שזה מדהים שאת כזאת, אני לא מסוגלת לחשוב על לידות ונשים בהריון ולי יש אחות שנמצאת בהפרש מאוד קטן ממני בהריון וזה קשה אז כל הכבוד לך), בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שתהיי שם עד הסוף כי זהו תהליך האבל וצריך לעבור את כל שלביו, אל תאשימי את עצמך, את רצית את ההריון הזה מאוד ואין לנו שליטה על חיינו, עצוב אבל נכון, ובדיוק בשל חוסר השליטה הזאת צריך להבין שהחיים באמת חזקים מהכל (קלישאה אני יודעת), ולהבין שעכשיו זה הזמן לתחושות הקשות אז לכי איתן. מקווה שקצת עזרתי ויותר מקווה שלאט לאט בקצב שלך תמצאי את הכח, חיבוקים של כח ואהבה...
|
תוכן התגובה:
|