אני חושבת שאחד מהדברים הכי נוראים בעולם זה לאבד ילד.
וגפ לפני שנולד, הריי מרגע הפרייתו כמעט כבר הילד ילד חי ובועט, וכבר היה חיים שלימים עם חלומות, ציפיות ודימיון.
והאובדן שאת חשה כעת איננו שונה מתחושת האבל הכבד שחשות אמהות אחרות אשר מאבדות את ילדיהן בכל גיל, לא משנה איזה.
מעבר לתחושה הזו, לאבל הנורא והעצב העמוק, החוויה המזעזעת של האופן בו נלקח ממך.
לא פעם חשתי כי כל עוד הוא בתוכי הוא נמצא הכי קרוב אליי, הכי מוגן, אנחנו חיים בסימביוטיות מופלאה, וביטני הגדלה שומרת עליו מכל משמר.
התנפצות האשליה הזו, גם היא כאב.
אני לא יודעת אלו דיבריי נחמה אלו, אם בכלל אפשר לנחם. הריי חלק משמעותי ממך ומעתידכם הלך לבלי שוב.
אולי מנסה לומר שיש הצדקה לעוצמת הכאב והקושי, אולי מנסה להרשות- כמו שלא צריך להרשות לך לפתוח פה הודעה גם לא צריכה לבקש רשות להתאבל כמה זמן שתזדקקי לו.
כרגע את בכאב נורא וזהו- לא נותר אלא לצלול לתוכו בטרם תוכלי לשוב ולהרים את הראש מעל למים.
יונית.
|
תוכן התגובה:
|