גם אני עברתי אובדן של הריון לפני שנתיים, וליבי יוצא אלייך... בעיני זו תקופת אבל, ויש בה כל מיני תהליכים של פרידה, וזה נורא עצוב וכואב. אני חושבת שאין דרך "נכונה" או "לא נכונה" להרגיש במצב כזה. כל מה שאת מרגישה וכל מה שאת עושה עכשיו זה בסדר וטבעי, כי זאת הדרך שלך להתמודד עם האובדן. זה מאד טבעי לחשוב ולנסות להבין למה זה קרה, ומה הייתה המשמעות של זה. יש איזה צורך פנימי למצוא משמעות לאובדן הקשה הזה. אבל את בוודאי לא אשמה בכך שהדופק הפסיק, שום דבר ממה שעשית או לא עשית לא גרם לכך. במשך הזמן הרגשות משתנים, בהתחלה הכאב ממלא את כל החוויה כמעט, בהמשך אולי תרגישי כעס על למה זה קרה, אולי קנאה, ואולי לא - גם זה בסדר, זה התהליך שהכאב הזה עובר בתוכנו, עד שהוא בהדרגה ובקצב שלו עובר אל הזכרון ומפנה מקום לדברים אחרים. אני שולחת לך חיבוק, יולי
|
תוכן התגובה:
|