הכאב הוא ברור כל כך ולגיטימי, והיה מוזר דווקא אם לא היית מרגישה עצובה . זה כל כך נורמלי לדעתי: גם אובדן התקווה, גם נפילת ההורמונים, גם זה שאת לבד בבית... הכל ביחד מאוד קשה. ומובן שאת מרגישה כבדות. לדעתי רק הזמן ירפא אותך, ועם הזמן תתחילי לשכוח בהתחלה את הפרטים הקטנים של האירוע, אחרי זה את הפרטים היותר גדולים, ובסוף, אחרי הרבה שנים, כל האירוע הזה יראה לך מטושטש. זה מה שהזמן עושה. אל תצפי מאצמך להיות עכשיו אליזה ומלאת אנרגיות - זה לא יקרה. הכל שאלה של זמן. מאחלת לך החלמה מהירה ושתהיה התקדמות טובה בקרוב מאוד. חיבוק גדול!
|
תוכן התגובה:
|