אני כל כך מצטערת, אין לי ניסיון בנושא, אני רק יכולה לנחש ולנסות לתאר לעצמי כמה כואב לך, אני זוכרת כמה פחדתי לעשות מי שפיר בגלל זה (כבר יודעים בוודאות שזה מהבדיקה?). את לא יכולה להאשים את עצמך שזה קרה, זו לא אשמתך, זה לא משנה כמה נחת וכמה לא וזה לא משנה שכתבת לו ושרת לו או שלא, אל תעשי את זה לעצמך. אולי תחשבי שזה מה שקרה, כי זה היה צריך לקרות ועדיף בשבוע 17 על פני 2 סיפורים מזעזעים שקרו לשתי חברות טובות שלי בשבוע 28 ובשבוע 32. קשה לי לעודד אותך ממקום אחר, במצב כמו שלך לא עמדתי, מותר לך להיות עצובה, את צריכה להיות עצובה, קחי לך את הזמן, לאט לאט, תחבקי חזק את תהל, הינה, עוד מעט היא כבר חוזרת, יהיה בסיידר, חייב להיות. מחבקת אותך חזק גם כן. תחזיקי מעמד. שלך לירון.
|
תוכן התגובה:
|