קשה לך לעמוד מהצד ולראות את הילדים האחרים יודעים לספור, ושלך לא... נדמה לי.
אני חושבת שאם הגישה שלך טובה, לא תחרותית, לא נלחצת אם היא לא יודעת משהו (וכדאי לנסות לשאוף לשם בצורה כנה), אז לא כל כך משנה מה מלמדים ומה לא. בסוף כולם ילמדו, אז אין מה למהר, ומצד שני, אם הם נהנים ללמוד, אז מה רע? לפני כמה חודשים (סתיו בת שנתיים וחודשיים) אני לא חשבתי ללמד את סתיו צבעים ומספרים, ופתאום ראיתי את אורי עומד איתה ליד לוחית רישוי והיא מזהה מספרים. וכל הזמן מבקשת עוד ועוד, שנשאל אותה עוד שאלות (כמו איפה 1). והתחלתי לשאול אותה צבעים, והיא כל הזמן התעקשה שאמשיך. אז זו דוגמא לכך שאני חשבתי שזה מוקדם מדי, אבל היא נהנית. ומצד שני, מעולם לא הלחיץ אותי אם היא לא ידעה משהו. לא יודעת, לא צריך. בסוף היא תדע הכל. למשל רק עכשיו היא החלה לחבר שתי מילים למשפט (בניגוד לביטוי שהוא מובנה יחד), ואחרים מזמן מזמן, לפחות חלקם, וזה לא הזיז לי. ככה היא וזה בסדר.
כך שאני חושבת שהכל טמון בגישה שלך. תהיי רגועה והכל יהיה בסדר, לא משנה מה אחרים מלמדים את הילדים שלהם. לא משנה אם האחרים "משיגים אותה" או לא. תראי מה מהנה אותה. ממה היא מבקשת עוד.
תהנו :)
|
תוכן התגובה:
|