הי
בשבועות האחרונים אני שואלת את עצמי שאלות דומות - ותודה על הדיון...
בני בן השנה וחצי (עוד 5 ימים) הוא קיבל זיכרון מעולה (ולא ממני). הוא קשקשן מתוק וכבר ממש מתקשר שזה מדהים. סליחה על פינת השויץ (אבל אני חייבת) הוא כבר חודשיים זוכר המון שירים, שר ורוקד עם התלהבות אינסופית, הוא זוכר פרטים מהסיפורים בע"פ, הוא במעון עם עוד 24 ילדים ומכיר את כל השמות, הוא סופר עד 10 כמעט בלי להתבלבל, מזהה את כל הפירות/ירקות ועוד ועוד. אני אישית לא מעודדת גאוניות, אני חושבת שילדות מאושרת ופשוטה עדיפה על פני ילד חנון מחונן. רוב מה שהוא קלט נעשה לא במכוון, בזמן האוכל, טיולים, ספרים קצת ביבי מוצרט ודיג דיג דוג. לאחרונה קלטתי שבנזוגי היקר כן מלמד אותו ומשקיע בזה זמן איכותי (כי הם לא הרבה יחד), הוא יושב ומסביר ומראה מה זה יד ימין/שמאל או סוגי מכוניות שונות והקטנציק קולט הכל.
פתאום פחדתי שאנחנו מתערבים בהתפתחות הטבעית ומגדלים גאון והוא יפספס ילדות תמימה וסקרנית, דיברנו על זה,
אבל הוא ילד מאושר!!!!! תמיד מחייך וצוחק כל הזמן, והוא משחק לבד עם מה שמעניין אותו והסקרנות שלו מרתקת ועם השאלות כל הזמן של "זה מה זה זה" (=ארץ נהדרת...).
לדעתי לא צריך לשבת ללמד לשנן, צריך לזרום איתם ולתת להם המון מחמאות על כל פיפס ולהיות גאים ביצירה שלנו ובהתפתחות העצמית שלהם. אני בקושי משויצה בו, אני יודעת כמה הוא מדהים וזה מספיק לי, אני בכלל לא בקטע של להשוות, כל ילד הוא עולם מדהים בפני עצמו.
בעניין החינוך למושלמות, הם קולטים אותנו ואם אנחנו כאלה אני מניחה שהם יחקו אותנו, לא חושבת שאפשר ללמד להיות מצויין. אפשר לתת כלים של סבלנות ותשובות רציניות על שאלות שלהם, ביטחון שהם טובים, חכמים וכאלה. זה הקדמה טובה לעולם, שמה לעשות הוא תחרותי - וטוב לשאול שאלות, לדעת דברים ולהיות עם ביטחון עצמי.
אני גדלתי במושב קטן עם הרבה גירויים של טבע ולצערי עכשיו אני בעיר ורוב הגירויים של בני בדרך למעון הם מכוניות אבל בכל יום יפה אנחנו בפארק עם כלבים, פרחים וירוק - אין ספק שסביבה חשובה אבל הסביבה העיקרית זה הבית המקומות, והאנשים שאת מספקת לו סביבו וכאמא את יכולה למצוא בצפונבוניות את החברים שלא כל הזמן בתחרות ואת האנשים החמים והאוהבים שיהיו סביבכם.
ומי שאולי עושה פחות נעים (נגיד הגיסה השויצרית) תהיי איתו פחות
מקווה שהיה ברור ותהיי מאושרת עם הפלא שלך
איילת
|
תוכן התגובה:
|
