מצד אחד צריך לתת המון חופש פעולה לילד כדי לגלות דברים ולשחק וללמוד בדרך שלו, מצד שני, צריך להעביר אותו תהליך סוציאליזציה לעולם, צריך ללמד אותו מילים וצורות התנהגות.
אני מוצאת שאני מלמדת. צבעים, שמות, מספרים, צורות- כל מיני דברים. (הוא בן שנה ו-7).
הלימוד הוא לא המטרה, אין לנו "שעת חינוך", אלא תוך כדי שאנחנו עושים משהו אני משלבת דברים. יושבים לאכול למשל, הוא מדביק מדבקות בצבעים שונים על מגש האוכל שלו, אני מסיבה את תשומת ליבו לכך שהמזלג הוא כחול. אנחנו לוקחים קערה ומוציאים פירות וירקות מהמקרר. ככה יש לו אוסף אמיתי. אפשר להשוות את זה למה שבספר. לומר שקוף אוכל בננה צהובה, ושפן אוכל גזר כתום ועושה אפצ'י וכו' וכו'.
אני משתדלת לחבר לו כל מיני דברים שנמצאים שם ממילא.
אני לא עושה את זה בכוח, או באובססיביות. אבל יש בעיניי ערך לומר דברים בדיוק רחב יותר אם יש הזדמנות לכך, למשל כשיובל רוצה כפית- לומר לו, אתה רוצה כפית אדומה?
ועוד דוגמא. הוא קיבל מתנה 12 קוביות שמרכיבות ביחד תמונות של חיות. על כל פאה של קוביה יש חלק מהפאזל הזה וסה"כ כמובן 6 פאזלים שונים.
הוא הביט על הקוביות וכל מה שעיניין אותו היה להוציא ולהכניס אותם מהקופסא, או להעביר אותן ממקום למקום.
הדודה הנכבדה שהביאה לו את הקוביות נורא היתה לחוצה על ללמד אותו להרכיב את הפאזלים. היא ממש רצתה ללמד אותו איך לעשות את זה, ולהרכיב במקומו את הפאזלים. כמובן שזו למידה שהיא נוראית בעיניי, כי היא מבטלת את המשחק החופשי של הילד, ומה שמעיניין אותו בואתו רגע לעשות.
|
תוכן התגובה:
|