אני חושבת שאת עושה השוואות ומסתכלת סביבך וזה מה שמלחיץ אותך, נכון שיש תחרותיות ומירוץ אחר הישגיות אבל לכל ילד יש גם את הקצב שלו וברור שהורים חושבים שהילד שלהם הכי חכם וכל הברה קטנה זהו הילד גאון, ואת מקשיבה ולא תמיד זה מקושר כ"כ למציאות וזה מלחיץ אותך ואולי את לא כזו, את צריכה לבדוק האם הילדה מאושרת או שהיא בוכה הרבה האם היא מרוכזת יפה במשחקים שלה, האם היא מתפתחת כמו שצריך? טוב לה? את תומכת בה ומעניקה לה מספיק חום ואהבה זה מה שחשוב, את היתר הם מצמצמים בהמשך כיתה א', כשהילדים משחקים בגילאים כאלה הם לא מתווכחים ובודקים מי יודע לספור זה אנחנו שנלחצים סתם, אני לא חושבת שזה בגלל שזה "צפונים" יגיע רגע שאת תרגישי או שהיא תבקש חוג אז תשלחי אבל בלי קשר לתחרותיות וכו' ברור שצריך להשקיע בילד אבל המרוץ של החוגים יכול גם להלחיץ ולפגוע בילד, אני חושבת שאת צריכה לפעול לפי הרגשתך ולפי מה שהילדה מבקשת ולא לפי הסביבה ולגבי, הגיסה פשוט ללמוד לא להקשיב, אמהות מנפחות ולא אוביקטיביות ואת נלחצת מזה, פשוט תחתכי אותה באלגנטיות (תקומי פתאום כי הילדה צריכה אותך/כמעט נפלה). אין מה לעשות אנחנו חיים בחברה מאד תחרותית וצריך לדעתלקחת הכל במינונים הנכונים לילד.
|
תוכן התגובה:
|