מאוד מתחברת לעניין החום והאהבה. לתחושתי, ילד אהוב, שמקבל תמיכה וחי בתחושת ביטחון יהיה פנוי לחקור את העולם בעצמו. ילד שלא מקבל את אלה- עסוק כל הזמן בלחפש ביטחון. ולא פנוי רגשית-נפשית למחקר. צריך פשוט לאפשר להם. כלומר- לתת את התמיכה, את ההרגשה שיש מי שמחזיק, שאפשר לחקור בשקט, כי יש מישהו ששומר מהצד. את השאר הם יעשו לבד. עם יותם הייתי יושבת אחד על אחד, משקיעה, משחקת, מסבירה. עם רוני לא עשיתי כלום. היא היתה במנשא כל השנה הראשונה. לא היו לי הרבה מפגשים דידקטיים איתה. וראו זה פלא. הילדה יודעת הכל, קולטת הכל, זוחלת, הולכת, משחילה, מכירה צבעים, מדברת כמו ילדה בת ארבע לפחות (היא בת שנתיים וחצי). אני חושבת על זה הרבה בגלל שיותם הולך לבית ספר פתוח. שם לא מכריחים, אין שיעורים, אין מבחנים. ובכל זאת- יש דברים שהוא יודע יותר טוב ממני. (מה זה סיב אופטי, למשל או זיהוי של דינוזאורים לפי התכונות והמראה שלהם...) נותנים להם לחקור, סומכים עליהם, נותנים ביטחון. זה מה שצריך. את השאר הם יעשו לבד.
|
תוכן התגובה:
|