|
5/7/2011 00:42
|
טובה קראוזה - דיאטנית קלינית
|
מאת:
|
|
בכלל לא קל...
|
כותרת:
|
יקרה,
ודאי לא אחדש לך אם אכתוב שהאכילה משמשת עבור הורייך, כל אחד מהם באופן שונה, כאמצעי חזק מאוד להשיג משהו: להירגע, לשכוח, מפלט ועוד. קשה מאוד מאוד להיפרד מכלי כל כך רב עוצמה והדרך היחידה לגרום לכך לקרות היא מוטיבציה פנימית של אותו אדם. כלומר, אנשים מבחוץ יכולים לנסות לעורר את המוטיבציה הזאת, אך כלל לא בטוח שהיא תתעורר, קחו זאת בחשבון.
אני מציעה לך לשבת עם אחייך ולשוחח בנושא. ייתכן שתגיעו למסקנה שאתם רוצים לעשות להורים שלכם "התערבות" (INTERVENTION) כמו שעושים, להבדיל, למכורים לסמים או לאלכוהול. לפגוש אותם ולומר להם בדיוק את מה שכתבת כאן. מכיוון שאתם ודאי יודעים מה הדבר שהכי מדאיג כל אחד מהם, אפשר לשקף להם את המצב (למשל - את כל כך אוהבת לבקר את דינה אבל קשה לך לעלות אליה במדרגות, או העבודה שלך כל כך חשובה לך אבל אם קשה לך פיזית את לא יכולה לבצע אותה כפי שהיית רגילה) ולומר להם שיחשבו איך ייראו החיים שלהם בעתיד הקרוב והקצת יותר רחוק אם הם ימשיכו בדיוק באותו אורח חיים.
ייתכן שבעקבות שיחה כזאת הם יסכימו להתחיל טיפול. ייתכן שהכתובת הראשונה היא דווקא פסיכולוגית ולא דיאטנית (סליחה על השימוש בלשון נקבה בלבד). אין טעם להתחיל תוכניות הרזייה שבסופו של דבר יידונו לכשלון, אין טעם לעשות עוד מאותו הדבר. חשוב לבנות מוטיבציה לשינוי, להגיע למסקנה שהשינוי הוא האופציה המועדפת על פני חוסר שינוי ורק אז לבצע צעדים לשינוי. הצעדים צריכים להיות קטנים והדרגתיים וצריך סבלנות עבורם. חשוב להדגיש להם שכל קילוגרם שיורדים יכול להשפיע משמעותית על הבריאות שלהם וחשוב שהציפיות יהיו מציאותיות.
בהצלחה רבה ואשמח אם תעדכני.
טובה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
