1/11/2011 12:46
|
חני המדווחת
|
מאת:
|
לאפי, סוי וכולן - ברור שיש כאן שתי השקפות הורות שונות לגמרי, כל אחת לגיטימית לא פחות מחברתה. אני
|
כותרת:
|
אינני מתחברת לגישה של משחק בלתי מוגבל בגילאים אלו, ואני ממש לא ששה לסמוך על מערכת החינוך המחורבנת שיש כאן (ונא לראות כתבה מאתמול בהארץ - הישגי המתמטיקה בישראל בתיכון - רק טיפונת מעל מקסיקו. מזעזע). אני חושבת שילדים יכולים להינות לא רק ממשחק אלא גם מאתגר אינטקלטואלי. התקדמות אינטלקטואלית וקוגנטיבית מושגת לדעתי בהמון דרכים: סרטי קולנוע (אנחנו רואים סרט מעולה אחד ביחד כל שבוע, שאני מדבבת, מכל רחבי העולם), הצגות, מופעי מחול וקונצרטים איכותיים, חוגים שאני בוחרת בקפידה, וגם חוברות (וזה ממש לא המרכז של הפעילות הזו, אלא חלק קטן ושולי ממנה). אני מחנכת להישגיות ולאופקים רחבים וזו מטרה מצויינת בעיני, ומאד מאד חשובה. אני חושבת שילדים בגילאים יכולים ומסוגלים ליותר. בעיני להסתפק במועט מבחינת איתגורם הוא אפילו קצת עצלנות עם אג'נדה (ואין לי שום כוונה להעליב אף אחת/ד).
ולמי שביקשה המלצה על חוברות - בגיל 5 אנחנו כבר נהנים מ"יש לי סוד אני קורא" ועכשיו במקביל עם הדיוידי "בלי סודות" החמוד של ילדותנו. בקיצור, וכדי שיסקלו אותי באבנים - הבן שלי כבר קורא בגיל 5 באדיבות אמו הלחוצה והאובססיבית (לצערי הוא מספיק לשחק קצת בין לבין ...:-), תמר פיש נחשון בחשבון (עזבנו את זה לאחרונה, הוא הבין את הפרינציפ של חיבור וחיסור עד 10 ואני משקיעה יותר ברכישת קריאה). עובדים בערך פעמיים-שלו בשבוע, רבע שעה ולא יותר מזה. עוד חוברות טובות, לא לקריאה אלא למוטוריקה, מיומניות שונות וכיוצ"ב: מוכנים לא' (בצבע כתום) והחוברת שרותי המליצה עליה כאן לפני שנים, כשבתה היתה בת 5, "מצליחים מא'" של עדי סגל ויסברגר (מרפאה בעיסוק):
http://www.leida.co.il/reply.asp?rep=442632
וכל אחד ימשיך לעשות את מה שהוא עושה באופן הכי טוב שהוא יכול. יש קשת של אפשרויות ואין "נכון או "לא נכון". תקראו את שאגת הקרב של אמא נמרה (שמתי לינק קודם). היא פסיכית, אבל אני מעריצה אותה: זה הדרך שלה והיא הלכה איתה עד הסוף.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|