2/11/2011 14:41
|
לימורית
|
מאת:
|
ידעתי שיש יתרון ללא לגור בתל אביב
|
כותרת:
|
כי לנו יש גינות :-) ומרחבי דשאים המאפשרים לילדים להפגש אחר הצהרים, לשבת על הדשא, לשחק תופסת או כדורגל או להחליף קלפים של סופר גול, לרכב על אופנים ועוד... לגבי ענין הטלביזיה - מה הקטע של ה 60 דקות צפיה? ואם יש תוכנית שהיא 75 דקות צפייה אך מעניינת לא נרשה לו? הילד שלי למשל, רואה תוכניות של הנשיונל גאוגרפיק או תוכניות טבע בדיסקברי/ אנימל פלנט שהוא חולה עליהן. מבחינתי סבבה. יש לו ידע כללי רב מצפייה בתוכניות האלה ואם על הדרך הוא גם צפה באווטר, מבחינתי זה לא סוף העולם. לא מרגישה אמא רעה בגלל זה...:-) לרוב אין לו זמן לטלביזיה כי הוא מגיע כל יום הביתה בארבע ואז יש לו ים של שיעורים!! ולא נשאר לו הרבה זמן לעוד משהו עד ארוחת ערב, מקלחת ושינה. בימים שהוא הולך לחוגים (פעמיים בשבוע) הוא מגיע בסביבות שבע הביתה ואז עוד צריך להכין שיעורים. כשיש לי זמן פנוי (בעיקר בימי שישי בוקר אם אני לא עובדת) אני מעדיפה לעשות איתו דברים שהוא מבקש: פעם זה לשחק במשחקי מחשב/ טלויזיה ביחד, פעם זה לשחק משחק טריוויה, פעם זה לצייר או להכין עוגיות. עם אבא שלו הוא רוכב על אופניים לטיולים ארוכים או נסיעות באופנוע. אני מודה, אין בי דחף או רצון להפוך את הילד שלי להכי טוב בכיתה. אני לא מרגישה יותר גאה כשהוא מוציא 100 במבחן. הפן החברתי שלו מעסיק אותי יותר מהפן הלימודי. כל עוד הוא מאושר ושמח- גם אני. יכול להיות שאצלי זה נובע מהדרך בה אני גדלתי. אני והאחים שלי גדלנו בבית עם לימודים והשקעה מאוד אינטנסיבית. אם הייתי יכולה לחזור היום אחורה, הייתי מוותרת על כמה מההשקעות של אימי בי, לטובת זמן פנוי של חברות וטלביזיה.... בעלי , לעומת זאת, לגמרי בגישה של חני והדבר היחידי שעוצר אותו עד עכשיו- זו אני.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|