1/11/2011 17:25
|
אורחת
|
מאת:
|
סוי ניסחה טוב יותר ממני
|
כותרת:
|
וכן, הילד שלי התחיל השנה חוג מצטיינים, בינתים לנסיון כדי לבדוק מה זה. מודה שנפלתי בפח הגאוה ההורית (כאילו שזה אומר משהו עלי זה שהוא חכם) ועודדתי אותו לנסות - בינתים היה שיעור אחד והוא נהנה. אם לא ייהנה ממש לא אכריח אותו. וכמו שכתבתי - הייתי הרבה יותר שמחה אם היה מצטרף לתנועת נוער וחווה חויות קבוצתיות טובות, אבל הוא לא מסכים והוא מחליט על האחה"צים שלו.
מסכימה עם חני שאומרת שיש יותר מגישה אחת "נכונה" וכל אחת עושה לפי ראות עיניה. ראות עיני אומרת שכל עוד הם עומדים בדרישות המערכת (ובודאי מי שעומד בהן מעל המצופה) - בשאר הזמן שיפתחו יכולות אחרות, לפי אהבתם ורצונם. וכן, שיהיה להם גם זמן שעמום וצפייה בפרקי בובספוג במחשב בפעם ה-15.
ואולי כל אחת מדברת משריטות-ליבה - אני למשל הייתי ילדה טובה וחכמה ומוצלחת (עם המורים הבינוניים של המערכת), הלכתי ללמוד מקצוע נחשב ומעולה ורווחי והייטקי וזה היה הדבר הכי לא נכון שיכולתי לעשות לעצמי, ועכשיו מנסה לשנות כיוון וזה קריעת ים סוף בגילי ובתור אמא לילדים.
ואם כבר עלה כאן נושא חוגי האנגלית שחצי כיתה שלנו הולכת אליהם עוד לפני שהתחילו ללמוד ב"מערכת" האומללה שכולם נהנים להתלונן עליה - בחיי שאני לא רואה איך חוג של שעה בשבוע נותן משהו מבחינת שפה זרה, ואולי זה המזל שלי עם הילד הספציפי, אבל הוא מהטובים בכיתה גם בלי חוג שכזה. יחד עם זה, כמובן שאם רואים שילד מתקשה בנושא מסוים - חשבון, אנגלית, או יחסים עם חברים, או מוטוריקה, או כל נושא אחר - אז כדאי לטפל ולתגבר בהתאם לצורך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|