3/11/2011 09:02
|
סאלי תדמור
|
מאת:
|
חוברות - רק חלק מקומפלקס שלם של חינוך
|
כותרת:
|
ואפשר לעבוד איתן, ואפשר לעבוד בלעדיהן. כמו ששמנו לב :-)
זה כמו שכאשר בונים מערך שיווקי, מרכיבים אותו מכמה חלקים. אין שום חלק שהוא חובה. וגם שום חלק לא נמדד בפני עצמו, הכל קשור אחד לשני. כמו שהרבה עסקים מוכרים דרך הרשת, יש גם עסקים מצליחים שאין להם אתר (מכירה כאלה). לרוב האנשים זה מעולה - לחלק זה מיותר. או כרטיסי ביקור שפעם נחשבו חובה, היום אפשר גם בלי. וחלק דווקא משתמשים בהם בהצלחה. ואם רק בונים אתר בלי לחשוב על כל המערך השווקי, זה לא מספיק.
גם חוברות. אפשר בלי. אפשר עם. אפשר לשבת ולצייר עם הילדים ואפשר לשלוח לחוג ציור. איתי למשל עשו את שני הדברים האלה, ולכל אחד היה ערך אחר. אני חושבת שהעיקר הוא לשים לב. מה קורה עם הילד. ומה אנחנו רוצות ויכולות לעשות לגבי זה.
יש הרבה פרמטרים. מה אורך יום הלימודים בבי"ס. כמה חוגים. מה הילד עושה בזמנו הפנוי? אם נשאר זמן פנוי האם הוא משחק עם אחיו או חברים או מתיישב מול הטלויזיה? ומה הוא אוהב לעשות?
אישית אני לא כל כך דואגת, בגיל הצעיר, להתקדם בפתרון תרגילים בחשבון מעבר לבי"ס. רק אם הילד רוצה. אבל מעניינים אותי דברים אחרים. קודם כל בחשבון אני אוהבת להסביר להם דברים שמעבר. מדוע מחשבים כך, למשל (יש ספר טוב של אהרוני - "חשבון להורים"). אני אוהבת להמחיש בצורה גרפית את החשבון. לא לפתור המון תרגילים אלא לקחת שאלה אחת בחשבון ולהתעמק בה. למשל ציירנו מצולעים על דפים גדולים מאוד וציירנו את כ-ל האלכסונים שמצאנו. זה היה כיף. ואז ספרנו אותם. ובדקנו איך לוודא שספרנו את כולם. אני גם אוהבת ללמד איך לעשות אומדנים בחשבון, כדי לא לקבל טעויות כמו 15 כפול 3 שווה 315. זה לא משהו שאני עושה מדי יום. אבל זה אחד מנושאי השיחה שלנו. ואז בתקופה שמדברים הרבה על חשבון אני פתאום רואה שהם שולפים את החוברות שיש בבית ומתחילים לפתור. ובתקופה אחרת לא.
אני גם גיליתי כמו חני שאם אין טלויזיה אז הם משחקים הרבה יותר. ואז גם אם יש חוגים ושיעורים עדיין נשאר זמן למשחקים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|