הפך לדיון "למי יש יותר גדול" הגרסה הנשית. יעני, של מי יותר גאון. חלק מההודעות פה ממש צועקות את זה. למה? ואגב, אני לא באמת רוצה תשובה, תענו לעצמכן. אני תוהה, אם כל הילדים גאונים כאלו, למה מע' החינוך כל כך גרועה? ואל תגידו לי שזה לא מדגם מייצג (נשות הפורום הזה), כי הוא כן. אם מע' החינוך הממלכתית, הרגילה והאפורה אינה מספקת את צרכיו הלימודיים והאקדמיים של הילד (הגאון/מחונן יש לאמר), יש אלטרנטיבות פרטיות (בתי ספר, לא חוגים). יקרות, טובות, איכותיות. תמיד אפשר להעביר את הילד למסגרת המתאימה לו (להוריו ליתר דיוק, אבל זה כבר פרטים קטנים וזניחים....) ואיך כולנו הופכים לקבלני אאוט-סורסינג? האם זה כל כך קשה להקנות לילד ידע באמנות? האם צריך חוג בשביל זה? למה ריבוי החוגים הזה, במיוחד בתחומים שכל כך קל וחשוב להקנות בבית. בעלי שיחיה לא עובד עד שמונה, אלא עשר והלאה. אם בכלל בבית בלילה. ובכל זאת, משחק עם הבן שחמט, זה לא לוקח הרבה זמן. והאימפקט עצום. איך חוג טוב מזה? בטוח שלא. אני העברתי לשלושת גדוליי את תולדות האמנות עם מאפיינים/טכניקות/פרקטיקה במהלך הקיץ. למה לשלוח את הילד לחוג על מנת לקבל משהו שאולי אני עצמי יכולה לתת יותר טוב או נניח לא הרבה פחות טוב? האם זה בגלל העדר בטחון ביכולת של עצמי? האם אתן באמת חושבות שמישהו אחר משחק שח טוב יותר? נוחות? מה? אני אגב כן בעד חוגים, כאלו הדורשים "נבחרת" או "קבוצה". שלי, שלא אטעה אתכם, הולכים גם הם לחוגי ספורט/בלט. מוסיקה-כי אין ביכולתי להעניק להם את הכלים, בתור ניצולת כינור, לא זוכרת דבר. טאבולה ראסה.... אז כן, צריך למצוא את האמצע, אבל צריך גם להתאמץ מעבר ללהיות נהג מונית. למצוא את המקום שלי כמקנה ערכים וידע לילדיי. וחול, וגני משחקים וכו', המדשאות אצלנו מלאות בלהקות של ילדים, המחולקים לפי מגדר לרוב ולא לפי גיל. בנים משחקים את כל משחקי הכדור האפשריים, מטפסים על העצים ורודפים אחרי הבנות... הבנות גם הן מטפסות על העצים, רודפות אחרי אווזים, אוספות חרקים ומשחקות המוווון משחקי תפקידים. נהנים בלי מפעיל בקיצור....
|
תוכן התגובה:
|