כשהייתי ילדה ההורים שלי לא ידעו בכלל מה אני לומדת, כיוון שהיו עולים חדשים, גם לא יכלו לעזור לי. עשיתי הכל לבד ולקחתי אחריות על עצמי וגם את הלחץ על עצמי. חלמתי שעם הילדות זה יהיה כך, והשתדלתי בהתחלה להתערב כמה שפחות, עד שנוכחתי שזה לא עובד. בבית הספר שלנו, לצערי הרב, המסר גם להורים וגם לתלמידים הוא חד משמעי שההורים אחראים על שיעורי הבית של הילדים. וזה מקומם אותי. (לא תאמינו: במיקרה נכנסתי לבית הספר יום אחד ושמעתי את המנהלת אומרת לילדים במפגש בוקר: "ההורים שלכם אחראים על שיעורי הבית שלכם") יש מורות (ו"התברכנו" בכאלה עם ביתי הגדולה מ- א' עד ד') שלא בודקות שיעורי בית, בהצהרה. משמעות הדבר היא שלאי הכנת שיעורי בית לא היו תוצאות בכלל! וזה הפך אותי לשוטרת שיעורי בית. תוסיפו לזה שלילדה יש קשיי קשב וריכוז, ולכן זקוקה לתמריץ מאד חזק שיגרום לה לשבת ולעבוד (כמו הפחד שיבדקו ולא יהיה למשל) והתמונה היתה עגומה. כיום בכיתה ה' יש הרבה יותר לחץ, בדיקה ואיומים (כך וכך פעמים לא מכינים, יורד ציון) ויש מערכת מעקב ממוחשבת כך שהמורים מיד מדווחים וההורים מיד רואים וכו'. משטר האכיפה הזה בהחלט עושה את שלו בכיוון של נכונות כן להכין ש"ב, אך לא פותר את בעיית הדחיינות, שגם היא מאפיינת ילדי קש"ר יותר מאשר את האחרים. תוסיפו לכך את העובדה שכל דבר לוקח שעות והמוסחות הגדולה, ותקבלו אמא וילדה במאבק יומיומי לפעמים עד 9-10 בלילה! הילדה שלא מצליחה "לאסוף" את עצמה לבד, חייבת שמישהו ישב לה על הראש. כיוון שאני חוזרת מהעבודה לא לפני חמש, זו השעה שמתחילים לעבוד. אני משתדלת לא לאפשר טלויזיה ומחשב עד שהכל מסודר ומוכן, אבל מודה שעדיין בתהליך. הקטנה שמסיימת הכל צי'ק צ'ק מבקשת טלויזיה, אבל הטלויזיה בסלון שצמוד למטבח שבו יושבת הגדולה, אז אסור לה אפילו שהיא כבר סיימה, וגם זה סוג של בעיה. אני צריכה להגדיר מחדש את האיסור לצפות בטלויזיה עבור הקטנה, כי גם אחרי שהיא כבר סיימה, עדיין אני לא מאפשרת לה. ואם כל זה לא מספיק, יש לי גם בעיה לקבל שיתוף פעולה מהבעל, וכשאני לא בבית והוא האחראי הן עושות מה שהן רוצות. אני הגעתי למסקנה שאני זקוקה לעזרה. יועץ, פסיכולוג, מכון אדלר, לא יודעת. מישהו שיעזור לי לעשות סדר ולצאת מהשיגעון הזה.
|
תוכן התגובה:
|