|
21/7/2002 20:31
|
נעהלי
|
מאת:
|
|
לכלבובה, איימי ועדי- שכולכן הערתן נכון -
|
כותרת:
|
אבל פיספסתן את המסר העיקרי. אני מסכימה עם כל מה שנכתב ועוד יכתב על אושרם החשוב של האם והתינוק, ומנגד על הקושי שבלהיות אם עובדת (והרווח המועט...).
אני אומרת לכן כך: התינוק הוא תינוק עד גיל 3. אחר כך הוא ילד עד גיל 10. הוא נער עד גיל 18.
דברו קצת עם ילדים ונערים. חישבו מה הם מחפשים ורוצים. למה ולמי הם נותנים כבוד. מה מגרה אותם. מה גורם להם להתחבר.
ואז חישבו שוב על הדברים המשותפים, על העולם המשותף שיהיה לכם עם הילד, הנער, הגבר הצעיר שגידלתן.
זה לא מבטל נקודות ראות אחרות ובחירות שונות שגם אני בחרתי. אבל זו נקודת מבט שלא עולה כאן בפורום כמעט: איך להיות חברה של הילד שלי, איך להשפיע נכון על חייו של הנער שלי, איך אסייע לגבר הצעיר שתיכף יבנה את חייו לצידי.
ועוד דבר: בפעם השלישית, לצערי, זה הרבה פחות מרגש לרסק ירקות ואפילו המילמול הראשון - הוא חשוב ומשמח (רק אתמול צחקתי באושר) - אבל לצערנו מרגש פחות. ומי שוויתרה אתמול על האלטרנטיבה, והרבה כאן בשבוע האחרון התלבטו, כדאי שתדע שיש אושר אחרי המרק.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|