אמא,
תמיד חשבתי שככה זה צריך להיות. ככה זה אצל כולם. אין אמהות אחרות. לכולם אמא מכינה ארוחת בוקר מזינה לפני שהולכים לגן או לבית הספר, ולכולם היא גם מחכה כשחוזרים, עם ארוחת צהריים חמה והמון זמן לשמוע מה עבר עלי במשך היום. לא חשבתי שיש ילדים שאצלם זה אחרת, עד שגיליתי שזה לא ממש ככה. עברנו ליישוב אחר, שבו הרבה מאוד אמהות היו זוהרות, קרייריסטיות, והיו בבית מטפלות לפעמים אפילו זרות (מה שהוסיף להילה). וקינאתי! חשבתי שזה יותר כייף כשיש מטפלת שמדברת אנגלית, שמכינה אוכל יותר אקזוטי, שזה ססטוס חברתי גבוה ואפילו התביישתי להגיד שאת לא עובדת, כששאלו. שמעתי תמיד מהחברים שלכם כמה מוצלחת היית, ושעזבת את העבודה מבחירה כי רצית להקדיש את כל כולך לנו, ילדייך. אבל לא הפנמתי עד הסוף, למרות שהערכתי אותך עד מאוד על כך. כשנכנסתי להריון היה ברור לי שאני ממשיכה לעבוד, יהיה אשר יהיה אחרי שלמדתי 7 שנים והשקעתי כ"כ כדי להגיע לאן שהגעתי. ואז נולד בני המקסים, נכדך. שלושה חודשים עברו להם ביעף ופשוט לא יכולתי לחזור לעבודה. ואז הבנתי אותך, אמא. הבנתי בדיוק. ואני לא מתביישת בך יותר, אמא שלי. את מה שנתת לי שום מטפלת לא היתה יכולה לתת, ובזכות הבסיס הטוב שהענקת לי, גם בני יועשר. אף אחד לא יוכל לגדל אותו יותר טוב ממני, כמו שאף אחד לא היה יכול לגדל אותי יותר טוב ממך. וגם אם לא ממש יכולתי להיעזר בך בשיעורי מתמטיקה מסובכים (כאילו שאני יכולה לעזור היום, אחרי שני תארים, נו באמת), אבל תמיד קראת והעשרת את עצמך, ועד היום את אשת שיחה מרתקת הרבה יותר מאשר הרבה אנשים אחרים. אני לפעמים מסתכלת עלייך אמא בלי שאת רואה, בפגישות משפחתיות- ומשווה אותך לחמותי שעבדה כל חייה ובכל זאת עולמה צר כעולם נמלה, כי את ההוכחה שאפשר להיות אמא במשרה מלאה- ואדם מרתק ומעשיר את עצמו ואת אחרים בד בבד. רק מקווה שאוכל להיות אמא נהדרת כמוך. וככשואלים אותי במה אני עוסקת, אני כבר לא אומרת "למדתי כך וכך, עשיתי כך ועכשיו אני אמא". אני אומרת "אני אמא". נקודה. ובגאווה.
בתך האוהבת.
נ.ב. זהו מכתב שתמיד רציתי לכתוב לאמא שלי, ולא כתבתי. כמובן שלא התכוונתי לפגוע בכל מי שעשתה בחירות אחרות בחייה, רק להציג פאן מאוד אישי ביני לבין אמי.
נילי
|
תוכן התגובה:
|