אני רוצה להשתמש בפראפרזה על שירה של נעמי שמר: "קל לעזוב, קשה לחזור" - כשכוונתי למעגל העבודה. מפתה לוותר, ומי לא הרגישה כך: "אתם מפטרים אותי, לא נורא, התינוק שלי ובעלי אוהבים אותי, ובכל מקרה שנאתי את העבודה..." וכפי שכתבתי - בשלב זה בדרך כלל, ורותם גם היא סיפרה, אנחנו לא בדיוק בראש הפירמידה. אבל בנות, בשביל כבוד צריך לעבוד, וכדי להגיע לתפקיד מעניין צריך להזיע בתפקיד מעניין פחות כמה וכמה שנים. אפילו, תאמינו או לא, הגברים משלמים את המחיר הזה. אין ארוחות חינם (בדרך כלל). אז אני אומרת - קחו נשימה עמוקה, תיפסו גבעה עם קצת גובה, השקיפו סביב למרחק של כמה שנים ולא כמה ימים, וחישבו, סליחה, עם הראש, לא רק עם הלב. מה המחירים שאתן מוכנות לשלם, בבית ובעבודה, ולאיזה טווח זמן.
|
תוכן התגובה:
|