|
22/7/2002 17:23
|
נעהלי
|
מאת:
|
|
מירב, תנוח דעתך:
|
כותרת:
|
בביתי שלושה ילדים מאושרים למדי, מתוקים ואוהבים. האהבה בין האחים היא בולטת במיוחד, ולידת אח קטן לא היוותה אצלנו אף פעם טראומה או בעיה. הם מלאים בטחון, בעצמם ובהוריהם, ומפותחים כראוי. למרות שאף אחד מהם לא היה איתי יותר מארבעה חדשים בבית. עד כאן דיווח לטיפת חלב.
ובפרספקטיבה סוציולוגית: אין הרבה חברות, היום או בעבר, בהן התפנתה אם אחת שלמה לטיפול לאורך זמן בתינוק אחד בודד. נהפוך הוא: ברוב החברות האנושיות היה הטיפול בתינוק מוטל על החמולה, האחיות הגדולות, הסבתא - כל מי שהתפנה, כיוון שהאם מועילה במטלות יותר מסובכות. ובחברות שהשאירו אם לבד בבית, כמו בארה"ב בשנות ה-50, התגלו התופעות המופלאות של דיכאון אחרי לידה וכו'.
הרטרו המוגזם של נשים - הביתה הוא תוצאה של חברת שפע. והוא נעשה בצורה בריאה או סבירה רק כשיש האמצעים הכלכליים או התמיכה החמולתית המתאימה. אחרת זה עשוי להיות עונש ולא מתת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|