|
11/4/2003 11:33
|
תמי
|
מאת:
|
|
(זוית שונה לגמרי) החופש להתבונן
|
כותרת:
|
כבר כמה בקרים שאני חושבת על החופש הזה. מיה מלמדת אותי שיעורים בהתבוננות. החופש שנגזל ממני עם התבגרותי שב ומציף אותי בזכות אותה קטנה ומתבוננת.
יש שיפוצים באחד הרחובות בדרך אל הגן. מידי פעם חוסם שם איזה טרקטור את הרחוב, ואני קצת מתעצבנת. כבר מאוחר, צריך להגיע לגן. ואז באה מיה, ובמילה אחת משחררת אותי מהעצבים, משחררת את מחשבותיי, משחררת. היא אמרה: "טרקטור!". אני הסתכלתי עליה בראי, ונפעמתי. וואו, טרקטור. חשבתי.
עד אתמול בבוקר שכחתי מהנושא, וכשנתקענו מאחורי משאית זבל, שוב התבאסתי. מיה אמרה "וואו". השתחרר. הלך הכעס. נכנס חיוך. ישבנו שתינו מהופנטות מפעולת הרכב והאנשים. כשהרכב פנה לכיוון אחר מיה אמרה "עוד, עוד!". "אולי מחר", עניתי לה בתקווה אמיתית.
מיה משחררת את מחשבותי. בכל פעם שהיא מרימה את הראש ואומרת "שמיים, עננים!", בכל "וואו" שהיא מגלה בדברים שמבחינתי כמעט ואינם נראים, "וואו, גרב! וואו! אחת שתיים גרביים!". "סבא! וואו! עוד סבא!, אחת שתיים סבא!" "פרח!"
החופש להתבונן.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|