|
12/4/2003 10:29
|
איריס גוב
|
מאת:
|
|
כמו פרפר לאש
|
כותרת:
|
המנפנף בכנפיו היפות, נמשך בחבלי קסם לאותו מקור של חום ואור ואש, יודע שברגע שיבלע בתוכה יבוא הסוף על פרפריותו. נמשך אליה, ובו בזמן נלחם בה בעוז. מלחמתו של כל יצור ביצוריותו, בכלאו מרצון. מאבק אל החופש האמיתי, שבאופן פרדוקסלי משהו, נמצא בתוככי עצמו. דרכו של האדם אל עצמו מתוך עצמו. לעיתים במאבק האימתנים הזה בדרך אל החרות, אנו מנסים למצוא נקודות של חופשה. של קבלת מוגבלותנו מעצם טבענו, נקודות בודדות של התרוממות רוח שאין בה ממש. נקודות בהן כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. אבוי. אין זה אותו חופש נכסף.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|