|
27/2/2009 02:26
|
תמרה
|
מאת:
|
|
ריש
|
כותרת:
|
זו לא הפעם הראשונה שאני כל כך מתפעלת מהיכולת שלך:) כמה שאני מאמינה שבבתים שלנו תופסים את הילד באותו האופן (מרכז החיים) וכמה שאני רואה בעצמי אמא משקיענית, כשאת מפרטת את דרכי הפעולה שלך - אין עליך!! למשל - גם פה יש "חנות יצירה" - אבל משום מה אני לא מרגישה שאני מצליחה להשקיע את מה שאת משקיעה על בסיס קבוע. ואני כן משקיעה אבל כשאני קוראת אותך אני מרגישה שזה לא מספיק. אולי ההתמודדות עם הקשיים דורשת ממני תעצומות נפש רבות מדי. אני משקיעה המון מאמץ בלהביא ל לכל הפעילויות שצוות אליהן במסגרת התפתחות הילד ויש לו במשך שבוע נתון 6 כאלו. זה די הרבה וזה לא מעט מאמץ להביא אותו לכל הנ"ל. ובכל זאת זה מאמץ אחר מזה שאת מתארת כי המאמץ שלי היה לדאוג להכניס אותו לפעילויות האלו ועתה לדאוג לשנע אותו אבל זה מאמץ מסוג אחר מאשרלהיות זו שיושבת איתו במישרין. ואני כן יושבת איתו אבל משום מה זה עדיין לא בא לי בקלות. סתם למשל לעשות בצק. כבר תקופה ממש ממש ארוכה שלא עשינו עוגיות. ברמה של חודשים!! וכל פעם לקראת שבת אני אומרת לו אולי השבת נעשה ואז מגיעה השבת, עוברת בדברים אחרים ואחריה הוא אומר לי שלא עשינו ואני צוחקת שאנחנו ממש פטתיים :) כאילו מה הבעיה? לא יודעת זה כנראה מאמץ נפשי מסוג מסויים ולא מגיעה אליו. לעומת זאת בשבת האחרונה התחלנו ערכת יצירה של יצירה של המתקן הזה - מעין בית מעץ כאילו אבל מקרטון = להנחת חיות קטנות מגבס. אני מרגישה שאני באיזה רמה של מתח כשאני עובדת איתו על דברים כאלו. אולי כי אני נמצאת בקו ראשון עם מה שאני רוצה להצליח להשיג במישרין בעצמי. כמובן שאם אני סתם פותחת לו פינת יצירה כדי שהוא יעביר את הזמן ואני עוסקת בענייני אין לי את זה אבל אם אני יושבת איתו כדי לקדם אותו (זו המטרה הניסתרת נניח של הישיבה) אני אולי מדי מעורבת ואני דרוכה מידי ובקיצור זה כנראה גוזל ממני המון. זה נשמע מציחק לבקש אבל מאחר ובכל מה שנוגע לריפוי בעיסוק עברת אל מה שאני עוד צריכה במובן שאני מעריכה שבנך כבר תיקן וכו': תני לי תוכנית עבודה לשבוע אחר אבל איך רונה אומרת בענייני האפייה - ממש כמו למפגרים - הכי מסודר: כמה זמן נמשכת הפעילות, מה התפקיד שלך, מה את מצפה ממנו? דוגמאות ברורות למלא שבוע עבודה אחד בלבד... אפשר? אולי אני כן עושה ואני רק מנמיכה את מה שעושה וחושבת שאולי זה לא מספיק? אולי אני פשוט צריכה להירגע מהמתח שההתקרבות כל כך קרוב לקשיים שלו עושה לי?
לגבי הגן שלו ואל מול מה שאת אמרת = אני בתכלס הגעתי לאותו המקום אני לא מצפה מהם לכלום אבל זה מדכדך אותי. אני לא רוצה להיות במקום שתיתי מתארת להשלים על בתי ספר מחורבנים וכו' ולומר לעצמי החינוך שלו עלי - אחה"צ. מסגרת מחורבנת על בסיס יום יומי זה מדכא וגם מזיק נפשית לאם ולילד. לכן אני מעדיפה לבחור מסגרת אחרת. אולי המסגרת הייחודית לא מתאימה לי גם לאור האופן שבו ניגשים לבחון את הילדים ואולי צריכה לחפש מסגרת חלופית אך מסוג אחר. בל זאת זה הילד שלי - כמו שאת אומרת הזמן לא עומד מלכת ואני רוצה להנות מחווית הגדילה שלו ולא שיחלפו השנים ואני אגיד איפה נתתי לו לגדול!
אני מתפלאת על חלק מהתגובות שקיבלתי שלא מבינות מה כל כך נורא היה באירוע המבחן שתיארתי. אולי זה תלוי ילד. אולי זה תלוי הורה. עובדה שהאיש היה איתי וגם הוא שהוא הרבה פחות רגיש ממני לא חשב שזה להיט באופן שבו הדברים נערכו. מכל מקום אם על השולחן יש בית ספר רגיל מן השורה זה לא עושה לי טוב. אני הייתי מתקשה מאד לעבור את מה שאת עברת איתם. אני מרגישה שהדברים שלך עזרו לי בנושא אחר לחלוטין מההודעה המקורית והיא שנראה לי שאני יכולה להתגייס יותר בנושא הריפוי ביסוק באופן אישי שלי בלי שאני ארגיש זה הר שחור שקשה לי להיות חלק ישיר ממנו:)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|