בחלק מבתי הספר הייחודיים באזור מגורי, הבעיה אינה בחינות כניסה, אלא משיכה של ילדים עם קשיי הסתגלות למערכת, או הורים שמשליכים את קשייהם, על ילדיהם. הנורמה ההתנהגותית, אינה בנורמה! ואני לא רוצה שילדי ילמדו במקום כזה. רוצה מקום הטרוגני סביר, בו לא יהיה סינון על בסיס כלכלי, או על בסיס קושישי התנהגותי כלשהו. כיתה רגילה היא עניין של מזל. רק לא מזמן הסתבר לי, שבכיתתו של בכורי, בחטיבה, היו 11 דיסלקטים קשים. אני ידעתי על אחד, שהוא גם דיסלקט עד חוסר יכולת לקרוא לחלוטין, בנוסף הוא HDAD ולקינוח, מחונן יוצא דופן. וזה רק אחד מה-11... זו באמת כיתה בעייתית. בכיתה של הבת, יש שניים מכיתה משלבת,עוד אחד עם סייעת צמודה במשרה מלאה (מי שמבין, יודע במה מדובר) וכשישה מחוננים. בין האחרים יש מכל הסוגים. יש בעלי לקויות, ויש שלא, ויש שסתם מתקשים. כיתה קשה במיוחד! באמת עניין של מזל. ובכל זאת, עצם היכולת של הילדים להתמודד עם מגוון רחב, הוא לרוחי. את ילדי לימדתי בבית, כי אינני סומכת על המערכת. גם לא הייתי סומכת על בתי הספר הייחודיים והפלצניים, באותה מידה, גם כי אני פולניה פחדניה, וגם כי אני יודעת. יכולה לספר על שני בני. כל אחד מהם למד בתיכון אחר. אחד, בתיכון, בו למדתי אני. בחינות קבלה, ראיון, והרבה פלצנות. השני רצה ללכת עם החבר'ה לבית הספר ליד הבית. תיכון בעל שם מצויין, ואין מבחני כניסה. כל תלמיד-תושב, מתקבל אוטומאטית. במקרה הספציפי, ואולי זה באמת רק מקרה, היחס לתלמידים, הנכונות לעזור והאיכפתיות, הרבה יותר גדולים בתיכון ה"פושט" יחסית. הילד מאושר. אוהב את המחנכת שלו! עד לשפל הזה הגענו! ראיתי את ראש מגמת המוסיקה נרגש, מספר לי כמה השתפר הילד, אחרי הופעה (יש לו פחד במה קשה). את האיכפתיות ראו נוזלת מכל החורים. לא ראיתי כן בבית הספר הפלצני שלי של בעלי ושל בני. מסקנתי: בית ספר שמסוגל להתמודד באופן סביר עם מה שיש, הוא ראוי. בית ספר שבורר עשירים, או פלצנים, או כאלה שמשליכים עליו את החינוך וההעשרה, ואני כמובן מכלילה ובחוסר צדק, אינו בית ספר ראוי. הייתי באחד כזה, שלחתי ילד לאחד כזה, ולמדתי שזו טעות. אני מודה, ילדי זקוקים ל"חינוך מיוחד". אין מענה לכאלה בבית הספר והם מקבלים אותו בבית, כי אנחנו רוצים ויכולים! העשרה? למה בבית הספר? למה לא לבחור מורה בפינצטה ולשנות כשחשים בכך? למה לאפשר הפקעה של זכות הבחירה וההחלטה מההורים ומהילד, צרכן החוגים? מעט מאד ניתן להורים להשפיע על מערכת החינוך. אין זכות מוגדרת בחוק, ויש להאבק על כל זכות השפעה (תאמינו לי) מדוע לזרוק את מה שאנחנו יכוליםלים לבחור? ולא כל ההורים צריכים לעשות ריפוי בעיסוק בבית. לא כל הילדים זקוקים לכך באותה אינטנסיביות. לא כל ההורים צריכים ללמד הכל בבית. לא כל הילדים מתאימים. לא כל ההורים מתאימים. בקיצור: אני בעד בתי ספר רגילים, גנים ידידותיים גם להורים, לימודי ליבה בבית הספר, וחינוך והעשרה בבית או באחריות הבית.
|
תוכן התגובה:
|