|
14/1/2006 21:14
|
תיכף גם לבד
|
מאת:
|
|
קוראת ולא מאמינה
|
כותרת:
|
ל"לבד עכשיו" - אין לי מילים טובות בשבילך, כי אני עוברת בדיוק את אותו הדבר ממש עכשיו, כאילו מישהו שינה את הפרטים שמסביב אבל כתב את הסיפור המטורף שעובר עלי בשבועיים האחרונים. ההחלטה המהירה והלא מוסברת לעזוב (אין אישה אחרת, רק חוסר שפיות) ילד אחד קטן שקשור כל כך לאבא שלו. והריון (מתוכנן דווקא) בשבוע 9. בשעות החזקות (שאני מקווה שגם לך יש מדי פעם כאלה) אני מאמינה שנתחזק, שיהיה לנו טוב, שאני אגלה שעדיף עכשיו מאשר בעוד 10 שנים.... בשאר הזמן אני בעיקר מתלבטת לגבי ההריון הזה - התלבטות שצריך לבחור בין שתי אופציות גרועות, שלמרות כל העזרה והתמיכה מסביבי - אף אחד לא יכול לעזור באמת ולהחליט בשבילי ולגאול אותי מהיסורים האלה. והרגעים הממש מפחידים של "מה יהיה כשנספר לו?" ו"איך אני הורסת לו את החיים" (ואני יודעת שעדיף בשבילו הורים מאושרים בנפרד ממשפחה שרע לה...). מצטערת שלא יכולה לחזק יותר מדי (מעבר אולי ל"צרת רבים"), מתחזקת גם אני מהתגובות המדהימות שקיבלת כאן,ומרגישה כאילו גיליתי נפש תאומה. אני.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|