אני לא מתחברת למפשטי חוכמה, אבל אני נורא מתחברת לצעקות נפש של אמאות עובדות כמוני.
גם אני אמא לשניים גם לי יש קריירה, אני מנהלת צוות מחקר ופיתוח - 3 אנשים קבועים ועוד כעשרה רנדומלי בניהול לא ישיר. היום שלי במשרד נראה כמו שילוב של קרקס וחמ"ל. גם אני צריכה לעבור לבית של גדולים, אני סוף סוף אקנה סלון, הדירה שלי תפסיק להראות כמו מעורת סטודנטים. גם אני רוצה לתת את כל כולי לשני הגוזלים, אבל איך, איך, איך בחום הזה אחרי יום עבודה של 9 שעות???????
אני מנסה לחיות את הרגע - להיות מרוצה עד השמיים ממילה מצחיקה שנועה אומרת, מניסוי שהצליח בעבודה. אני מנסה לא לחשוב מה אני מפספסת כשאני עוסקת במשהו אחר, פשוט לשמוח ממה שיש כרגע וזה! זה עוזר. עוזר לי גם כשאני מתעקשת לעשות דברים רק לעצמי, אבל... אני קצת בפיגור פה.
אני חושבת שבסוף יהיה טוב, מה את אומרת?
|
תוכן התגובה:
|