גם אני חושבת שלהורים שלנו היה קל יותר, כי הם רצו פחות. הם לא רצו לטרוף, הם לא רצו הכל, הם רצו שהדברים ילכו חלק ושנהיה בריאים. אני חושבת שהנמכת ציפיות יכולה לעזור לכולנו. אני חושבת שמי שכתבה כאן שמצאה אושר בלהיות אמא בבית גם במחיר ירידה ברמת ההכנסות מדברת בדיוק על זה. קראתי לא מזמן ספר שמצא חן בעיני שנקרא משהו כמו "למעוד על האושר" (אני לא זוכרת את השם המדויק, אבל יש לי אותו בבית אם זה חשוב למישהי). המחבר, מרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה מפוארת בארה"ב, מנתח את השאלה למה אנחנו לא מאושרים. התשובה שלו, למרות היותה קצת "חד משמעית" מדי לטעמי, מצאה חן בעיני - הוא טוען שהפער בין הציפיות שלנו מהעתיד והמציאות גורם לנו לאכזבה בדרך כלל. הוא מגבה את הטענות שלו במחקרים ומשנתו בהחלט מעניינת ומבוססת גם למי שלא מסכים איתה, ואני אהבתי את זה שהוא גרם לי לחשוב. מצד שני הוא לא מספק כמעט פתרונות או בסיס לאופטימיות וכבר פגשתי אנשים ששנאו את הספר על כך. אחד הפרקים שלו עוסק בכסף - מסתבר שיש לא מעט מחקרים שמצאו שכסף, מעל לרמת הכנסה בינונית למדי, אינו גורם לעליה משמעותית באושר - כשאתה עני, תוספת כסף מעלה מאוד את רמת העושר שלך. כשאתה בעל הכנסה בינונית והצרכים הבסיסיים שלך מלאים, תוספת של אותו סכום (או אפילו אחוז) גורמת לעליה הרבה יותר קטנה ברמת האושר שלך, הרבה פחות מהמאמץ להשיג אותו. חומר למחשבה. ומלה מהדרום הרחוק - לא זול פה, בכלל לא, והמחיר בנסיעות ובזמינות תרבות וחינוך נמוכה במיוחד הוא מחיר לא זניח. גם כאן משלמים לא מעט על רמת חיים גבוהה (פחות מבמרכז, אבל גם התמורה לא באותה רמה לפעמים). עוד חומר למחשבה.
|
תוכן התגובה:
|