אני - אמא לשלושה, אוטוטו בת 40, כבר המון זמן שלא עובדת בצורה מסודרת, מאוד פנויה לילדים שלי, לסידורים, לבית, לבישולים - מסתכלת עליכן, נשות הקריירה שממהרות בבוקר לעבודה וחוזרות אחר הצהריים אחרי יום של עשייה וסיפוק, בקנאה עצומה!! רוצה גם לעבוד, להרוויח, לעשות, לתרום, להיות מוערכת בתחום מקצועי. אז נכון שאני יותר פנויה, אבל גם הרבה יותר מתוסכלת ולא פחות מחורפנת. לא בטוח שלילדים שלי זה עושה כל כך טוב..
בקריאה ראשונה היה לי מאוד קשה להתחבר לדברים שכתבת, כי את מייצגת את כל מה שהייתי רוצה שיהיה לי. מנסה לראות את הדברים מהעיניים שלך, אבל עדיין נשארת עם הרבה קנאה בעיקר.
כמו שנאמר - הדשא של השכן..
|
תוכן התגובה:
|