אוי יקרה, אני מגיעה רק עכשיו לדברים שלך, ולא, לא כבד בכלל , רק אמיתי בטירוף. אנחנו בנות אותו גיל, עם מצבים מאוד דומים, עם דילמות דומות וכן צריך לעצור את הטירוף, אבבבבבבבבללללללל גם אז תמיד זה יהיה על חשבון משהו. אצלי לקחתי משרה חלקית לעשות תואר שני (כי אחה"צ אני עם הילדים) ופעם בשנה משתדלת לטוס עם החצי והילדים למשפחה או חברים במדינה שיש פה קצת פחות שמש והרבה פחות חדשות על תקופות המילואים אני בכלל לא מדברת כי אז כל הטירוף נעשה פשוט הזוי.
אז כן עברי דירה, תתארגני ואז ממקום של שקט יחסי תכנני (אם אפשרי כלכלית ואם יש מספיק זמן) טיול, אם לא הודו ממליצה מאוד מאוד על כרתים (יותר קרוב, אבל עם נוף מדהים, אורח חיים של שאנטי באנטי חבל על הזמן, אבל היורו נכנס לשם...)
שולחת לך חיבוק חיזוק
נ.ב ישר כוח שבכלל היה לך כוח להכניס את כל המחשבות האלה למילים, גרמת לי ולקודמותי לעצור, לנשום ולחשוב גם
|
תוכן התגובה:
|